| 11/2008
 אם כבר לעדכן פה, אז בשבילו...
אחח חברים וחברות, מה אני אגיד לכם? א-כ-ז-ב-ה
לא פעם אחת ולא פעמיים כבר נגעלתי המקצינים אצלנו בבסיס, אבל די.. זה פשוט הגיע לשפל המדרגה.
כפי שרובכם, או לפחות חצי יודעים שהיום או אתמול על פי השעות, היה יום הזיכרון ה13 לזכר יצחק רבין. אני בתור מש"קית חינוך שמאמינה ביעולות של חינוך, שמאמינה בעבודה שלה, מאמינה בחיילים... רציתי לעשות מעבר. מעבר לטקס שכבר אירגנתי היום בערב, מעבר להרצאות סתמיות.. רציתי טקסון שכזה, קצר, לעצור את היום, רבע שעה כדי שאנשים יבואו ויכבדו את היום הזה, את האישה הזה, אבל את החשיבות של היום הזה.. כמובן שמיד רצתי למאגר מונולוגים שלי, שלפתי מונולוג מקסים, הוצאתי פקודת יום ואמרתי יאללה, בואו נרים פה טקס. צ'יצ'ו כל כך עזר לי מורלית- תודה! להפתעתי, והפעם, באמת להפתעתי... נתקלתי בסירוב משפיל של כל הקצינים בבסיס להתששף בטקס. למה? "הם בישיבה" חבר'ה, צאו מהישיבה שלכם ל10 דקות, במקום הקפה והעוגייה עם החמאה... תשירו את התקווה, תורידו איתנו את הדגל לחצי התורן. תשמעו את פדוקת היום... תכבדו את היום הזה, תכבדו את הבן-אדם הזה, תכבדו את עצמכם.. תכבדו אותי. הם לא עשו את זה. בזמן שאני בכיתי בזמן שהצגתי את המונולוג שלי, הם ישבו בלישכה וצחקו. אני מרגישה בושה, גועל... בחילה.
בנוסף לסירוב המשפיל הזה חוויתי השפלה שאין כמוה על ידי המפקדת שלי..
אחרי שהגעתי אליה, מחוייכת מאוזן לאוזן.. עם פרוייקט מוכן בידיים, משהו ענק שאירגנתי. פרוייקט התנדבות בפנימייה.. לא להכריח אותם להתנדב, ממש לא. להגביר מודעות. להראות להם כמה אנשים בעצם מתנדבים. ההתנדבות היום נוסקת לשמים. כל כך כיף לי לראות את זה. יותר אנשים (אנושיים) מרגישים את הצורך לעזור ולהתנדב. אז בסדר, אני פריקית של התנדבויות, כי לי זה עושה טוב. אני לא מבקשת מכולם להתנדב. אבל תכירו בזה, זה כל כך מעניין. ואתם יודעים מה המילה הראשונה שקיבלתי? "למה?", "בשביל מה?" די, אני לא יכולה יותר. אני מרגישה שלא משנה מה אני אעשה, כל מה שכלול בתוך מבנה הערכים שלי, פשוט נפסל על ידי המערכת. אני לא יכולה. תנו לי כבר להיות מי שאני. תנו לי להיות הכביכול קדושה הזאת, כמו שאנשים אוהבים ללגלג שלי, סבבה,שיהייה..
תנו לחיות במושב, תנו לי ללמוד חקלאות.. תנו לי לסיים כבר את התארים שלי, תנו לי להתחיל לרפא. רק תנו לי להיות מי שאני למען השם.
גאאאד.
טוב, אני מקווה שדברים יסתדרו.
אני מתגעגעת אליך יפה שלי. מאוד!!!! תתקשר אלי כשאתה מגיע!
וזהו חברים.
סורי על השיחרור הזה..חחחחח
חוץ מזה הכל נפלא. בחיים לא הרגשתי כל כך טוב. מבחינה חברתית... בבית... עם עצמי... כבר יותר מ10 מאחורי.. אני מרגישה פשוט בן-אדם חדש. כיף לי!!!!!
אני לא מאמינה שכל זה פשוט נעצר על ידו... ועכשיו הכל נפתח.. אני רק מקווה שאני לא אחזור על אותן הטעויות שלי...
שהפעם אני אדע מי באמת טוב בשבילי, ומי טוב רק ל... טוב, לילה טוב ילדים:)
טה אקסטרנו קרידו.
לה מונייקיטה דה לה פרימוורה. 
| |
|  כינוי:
בת: 36 MSN:
תמונה
מצב רוח כרגע:  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
