ימים, מסתובבת ולא יכולה לחשוב על משהו אחר חוץ מעל אותו יום, וואו, זה הולך להיות כל כך אלוהי!!!
המון זמן לפני,אני חושבת על זה ומנסה שהכל יהייה בגדר המושלם. אני קונה את הבגדים התחתונים הכי יפים שיש, את הבגדים שאני חושבת שמתאימים-אם אין לי בבית, אז אני קונה, בשביל הדבר האלוני הזה... אני אעשה הכל! אני קונה אפילו כמה סטים, כדי שיהייה אפשר לגוון מפעם לפעם...
רגע לפני, הלב שלי פועם כמו משוגע,הגוף רועד,צמרמורות נעימות ומוזרות בו בזמן, תחושת חום נעימה עוברת בכל הגוף, עוטפת את כולי...
הנה מגיע אחד, אנחנו מתחבקים, מבינים, מחמיאים על הלבוש... והנה גם היא מגיעה,אנחנו מתחבקות ואז שלושתינו מתחבקים... ולאט לאט כולם מגיעים, מתחבקים, מבינים, מביטים, ההרגשה כל כך נפלאה,בסוף כל מי שאמור להשתתף בדבר המענג הזה הגיעו. כולנו כבר מזיעים, מתחבקים,לחוצים,לא יודעים מאיפה להתחיל... מסתכלים אחד לשנייה בעיניים,נוגעים, נעלמים, שוטקים, רק מביטים. הכל חשוך, רק אור קטן מאיר את פנינו... כל אחד נכנס ועושה את שלו ויוצא, יש כאלה שנכנסים ויוצאים ללא הרף, בכל מקום- על הספה, על הרצפה, על השולחן,על הכסא, עם בירה, עם וודקה, עם סיגריה, עם באנג...
כל פעם מורידים את הבגדים,בוחרים סט אחר...
המוסיקה ברקע עושה את שלה... הכל כל-כך מעורפל...ההרגשה משונה בגוף,קצות האצבעות מתחילות לרעוד, חום ממלא את הגוף, עוצמת את עיני,נותנת לכל ההרגשה הזאת פשוט להיות, להתפשט בתוכי... זה לא מפסיק,אני כבר כולי רועדת, אני בין האחרונים שעוד נשארו חשופים... נשארו עוד 3 שצריכים לצאת ועוד אחת, עומדות אחת מול השנייה-בוכות. ספק התרגשות, ספק חרדה וכאב, האחרון על הרצפה עם המכנס למטה, אחד עומד צאחוריה, מחזיק אותה שהיא בוכה, האחר בכלל מצלם, או שהוא כבר הפסיק, אני לא ממש רואה אותו.. כולנו כבר רועדים...
ואז...
יורד המסך והאור עולה!
מחיאות כפיים סוערות... זאת אכן הייתה ההצגה הכי טובה שלנו.
כל צוות תיאטרון-
אני חולה עליכום, היה לי כל כך כיף איתכם וקשה בלעדיכם!
(תודו שלא ברור שדיברתי על תיאטרון...)
אחחח, איזה כיף להיזכר בזה, כל כך כיף, כל כך הרבה תשוקה על במה אחת, הייתי עושה הכל כדי לחזור לאותו זמן...
אוהבת אתכם המווון!
תותי:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
