נתחיל בנושא מדובר פה בישרא וגם בקרב החברים הקרובים- ידידות בין בני מין שונים. אם תשאלו אותי הרי אומר שידידות בין נשים לגברים זוהי ידידות טבעית... ניסיתי למצוא סיבה הגיונית למה ידידות כזאת לא יכולה לעבוד. אבל לא מצאתי, מתח מיני? זהו יצר, על יצר אפשר להתגבר. אני מאמינה שבעולם מפותח או לפחות מתיימר להיות מפותח כמו שלנו, אהבה אפלטונית זוהי לא מילה גסה כלל וכלל. אהבה אפלטונית כלפי המין השני לפחות מבחינתי אפשרית ואף קיימת. אפשר לבנות ידידות מקסימה אשר מבוססת על אמון. השאלה היא מה רוצים... יגידו כאלה שבין גבר לאישה תמיד יהייה מתח מיני, תמיד יהייה רצון ליותר מסתם ידידים לאחד מהשניים, אבל על כל רצון ניתן להתעלות... טוב, מה אני אגיד לכם, אני אכן חווה אהבה אפלטונית, אני מפתחת אהבה אפלטונית וקשר ידידותי מדהים עם אלכס. טוב לי עם הקשר הזה, לומדים לבנות אותו וכמובן לקשר כזה צריך את הרצון הטוב של שני הצדדים.
"אהבה אמיתית אינה נגמרת, היא תמיד נשארת - ים. רוגע או סוער, גלי או גבה-גלי, רוגש או מתחמם בשמש - אבל תמיד היא ים."
העניין הבא שרצית לפתוח אותו הוא המשפחה. מהי המשפחה בשבילי? מאז שאני ילדה קטנה, המשפחה שלי היא אותו תמנון יקר שלעולם איננו נמלטים לחלוטין מזרועותיו,ובלב ליבנו,בעצם אנינו רוצים להימלט מבניהן. מאנם, אני מוצאת את עצמי שונה יותר מכלל דיירי המשפחה, אני מוצאת את עצמי מתעניינת בתחומי עניין שונים לחלוטין, מתעניינת בדברים שונים לחלוטין, היחידה שרוצה להמשיך ללמוד במשך כל חייה, היחידה שלימודים זוהי תשוקה ורצון ולא סתם משהו שמכריחים אותנו לעשות... המשפחה שלי תמיד חשובה לי, יותר מכל דבר אחר. הם האנשים שגידלו אותי, הם האנשים שלנצח יעמדו לצידי לטוב ורע... זה למה מילים שלהם כל כך בונות ומצד שני כל כך פוגעות והורסות. אבל חוסר תמיכה שלהם הורסת אותי... ויכוח איתם ממוטת אותי.. האם אני אשמה שהמשפחה שלי כל כך חשובה לי?
"רק לעיתים נדירות גדלים בני משפחה אחת תחת אותה קורת גג. הקשר הקושר את משפחתך האמיתית אינו קשר של דם, אלא של כבוד וחדוה איש בחיי רעהו."
ועכשיו, לנושא המרכזי, לחלק שכלכך רציתי כבר לכתוב עליו, על הביקור של אלכס פה, היה לי כל כך כיף... הרבה זמן לא הרגשתי כל כך טוב... הרגשתי סופסוף רוממות רוח שהרבה זמן לא חוויתי... ויותר מהכל, הבנתי איזה מזל נפל בחיכי שהכרתי את אלכס. כל פעם שאני חושבת על חכמתו, אני לא מבינה.. כל פעם שאני חושבת על טוב ליבו אני בטוחה שזהו חלום... כשאני חושבת עליו, כבן אדם, אני מבינה... אין הרבה כמוהו... היה כל כך כיף, להסתובב איתו ברחבי חיפה... בטיילת לואי המקסימה, שהחוויה שם הייתה מקסימה בשל עצמה. הנוף עוצר הנשימה מהבהאיים, האסטתיות היסודית, שכל כך נעימה לעין... ההרמוניה שבטבע כל כך התאימה שם... היה כל כך כיף. תודה אלכס, תודה שנתת לי את הזכות להכיר אותך. את הזכות לבלות בחיכך בימים האלו.
אני מצטערת כלכ ך שבסוף, הסיפור ההרמוני הזה נשבר במיקצת, אבל אני בטוחה שאנחנו יכולים לאחות את החלקים שנשברו ואף לפתחם. הקשר שלנו לא נגמר, הוא עדיין בבנייה, זה שאנחנו לא חברם, לא אומר שאין בנינו אהבה...
תודה.
"התבוננתי בזורבה, שסובב את צווארו כעוף-טרף ושתה בדממה. התבוננתי בו והירהרתי בלבי, עד מה מופלאה ומביכה היא תעלומת חיינו. בני-אדם נפגשים, ושוב הם נפרדים, כעלים הנידפים ברוח. עיניך מתאמצות לשווא לשמור על מראה הפנים, הגוף והתנועות של האיש אשר אהבת. תחלופנה שנים מעטות ושוב לא תוכל להיזכר אם היו כחולות או שחורות."
אני רוצה לרשום על עוד כמה דברים, אבל אני לא רוצה להעמיס יותר מידי על הפוסט הזה. אני אשמור את הדברים למאוחר יותר, כדי שהכל יהייה מבוסס יותר.
"כל אדם יש לו שגיון משלו, אבל הגדול שבכל השגיונות הוא, לדעתי, כשאין לאדם שום שגיון."
תודה שהקשבתם.
סופ"ש נהדר שיהייה לכם.
אוהבת את כולכם, באמת... רק קצת ירדה לי המוטיבציה, בגלל...
אני אוהבת אתכם.
תמונות בהמשך, פשוט הייתי חייבת כבר לפרסם את הפוסט הזה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
