אינטימיות זו לא מילה גסה

היום ה...4(?!) למחלה(הסופנית) שלי... די, נמאס לי כבר להיות עם חום גבוה! נמאס!!! אבל אתמול, ערב שישי, לא נתתי לאף חום לעצור אותי.. אבל נעביר להילוך ראשון, נעצור, ננשום עמוק, נעביר לרוורס ונתחיל הכל מההתחלה..

הכל התחיל ביום רביעי, שעלתה בי אווירת נוסטלגיה מסויימת,  אני ישבתי עם נועה(המ"קית חינוך שאיתי) ושתינו שוקו חם, פתאום נכנס לקפיטריה טל!!! טל! לא ראיתי ארותו כבר מלא זמן ובדיוק התלוננתי עד כמה שאני מתגעגעת אליו! לא דיברתי איתו פול זמן!

אז כמובן שקפצתי עליו, חיבקתי אותו אנסתי אותו ואז ראיתי גם את דניאל שאותה גם לא ראיתי די הרבה זמן(למרות שהיא כבר באה לבקר אותי בבסיס...).

מיד אחרי שנפרדתי לשלום מטל ודניאל, בולי חברתי הטובה ביותר עלי האדמות מתקשרת ואומרת שהיא בדרך אלי כל הדרך מצפת.

כל כך התרגשתי! לא הזיז לי שאני צריכה להישאר עוד קצת זמן בבסיס...

ואז התחלתי להרגיש ממש רע אבל לא משנה.  בולי שלי הגיעה, ראינו כמה אנשים ואז ירדנו לחורב, קניתי מתנה להורים כי זה היה יום המשפחה... חזרנו הביתה וקבענו שניפגש למחרת (יום חמישי) לערב בנות אינמטימי אחת על אחת..

אז בסוף בולי באה אלי כי היה לי חום גבוה ולא יכולית לקום... ראינו סרט, היה ממש נחד, ידבנו קצת והלכנו לישון... קמנו בבוקר למחרת ואני מצידי- קדחתי מחום... ואז היציאה של אותו יום (ערב שישי) עמדה על מוקד האש והייתה בסכנה ענקית.

בסוף הגעתי עם אמא שלי להסכם. אני הלכתי איתה לברית של חברים של ההורים שלי, אחרי כן נסענו לקצין העיר בנהרייה(כי זה היה קרוב). אמרתי לה שאם היא שוללת דלקת ריאות אז אני הולכת לצידון(הבחורצ'יק שאצלו הייתה ה"מסיבה").

הרופאה אכן שללה דלקת ריאות ולא ממש עזרה לי.

חזרנו הביתה והחום שלי המשיך לעלות. אז הבנתי שאם אני לא מורדידה את החום ומהר אין מצב שאני יוצאת.

התחלתי לקחת אקמול צינון ונוסידקס וכל מה שנתנו לי בלי להילחם עם אף אחד שכדורים זה לא בריא, שכבתי כל היום מתחת לשמיכת פליז.

ואז הגיעה השעה 19:00 מדידת החום הגורלית והרי! זה הצליח! באמת לא היה לי חום. רצתי להראות לאמא שלי ובסופו של דבר הייתה הסכמה מסויימת. הולכים לצידון! אז הודעתי לבולי וישבנו לאכול...

יצאנו מהבית בערך ב22:00 הגענו לצידון תוך חצי שעה והתיישבנו לראות את הרוייאל ראמבל!!!!

המצחיקים האלו החליטו שעף מורידים שוט, אני קצת רימיתי ולא באמת הרמתי איתם כל פעם שוט, אבל היה מצחיק:)

היה כל כך טוב לראות סופסוף את האנשים הלחוצים האלה פעם אחת סופסוף משתחררים ופשוט נהנים...

הסיבה למה יש "מנז'טוואה"  בכותרת, זה כבר לא סיפור לילדים, אולי סיפור לפני שינה, אבל לא לילדים... חחח, בואו נגיד שכמעט והתממשה שם פנטזיה גברית:) אבל בתמימות מוחלטת:)  (בנים שיכורים חשופים לפורענות מצד הנשים הלא שיכורות...-אני לא אסביר יותר מזה.פירוט- אוף דה רקורד!)

אז אני באמת נהניתי... היה קטע מגעילך בסוף, אבל אני לא רוצה לפגוע באף אחד לכן אני לא ארשום אותו...

ועכשיו למשהו קצת פחות נחמד-

אני חושבת שאפילו את אלכס אני מאבדת קצת לטובת הלימודים ואולי עוד דברים. זה ממש חבל לי..

זה נכון שאומרים שאנשים נכנסים לחיים שלנו משנים אותם ויוצאים מהם, אבל אני לא מוכנה עדיין שהוא יצא מהם... עדיין לא...

(כרגע אלכס מתקשר אבל עדיין... זה מה שהרגשתי באותו רגע...)

חוצמזה, אני עדיין לא מצליחה למצוא מעגל חברים חדשים. רוצים להשתתף בחיפושים?:)

טוב, אני היום הולכת לסטנ-אפ, הולך להיות נחמד:)

אני אוהבת אתכם המון ופשוט רוצה להיות מאושרת, או שאני כבר מאושרת?

טוב נו, מה זה משנה.

שבוע טוב לכולם:)

 אלון ביקש לבלות עם הבלונים שלי (גם אתמול הוא אמר את זהחחח)

צידון מראה לי את נכסיו:)