סבא שלי, אהוב שלי, יקר שלי... האור בחיים של כולנו, האיש והאגדה... פשוט יום אחד החליט שנמאס לו והוא חווה מספיק והלך.. השאיר אותנו מאחור כל כך כואבים... עצובים... יושבים ונזכרים באדם שסבא שלי היה.... מרדכי..."הוא קוטף את הטובים.." "מרדכי שלנו... איך זה קרה לו?!" המשפטים האלו נשמעים מכל מקום מקרית אתא, העיר כולה אבלה על האובדן של האיש היקר הזה... במו ידיו הוא סלל כבישים, כבש שטחים שאנחנו חיים בהם היום... סבא אגדה... לא פחות ולא יותר.
וביום שלישי... הכל נפסק לנו... חתכו לנו את שמחת החיים שפרצה מהאישיות המדהימה הזאת...
אני לא יכולה להאמין שזהו, שהוא איננו עוד בחיים... אני לא מאימה שראיתי אותו ככה שרוע על הריצפה, חסר רוח חיים, לא זז, לא מחייך... פשוט שוכב שם, קר ונוקשה... כל כך שונה ממה שהוא היה בחיים האמיתיים... סבא שלי היה בן אדם תוסס...
איש צבא שלקח איתו רק את הדברים הטובים שיכל לקחת מהצבא... יש לנו את התנועות המאופיינות של סבא, כמו האגרוף של "מספרי הברזל"... או ההצדעה המפורסמת של סבא כשאישה הייתה מבקשת ממנו משהו... או הצעידה המארשית שלו כשהוא רצה להצחיק אותנו... סבא שלי... איש כל כך מכובד ואף פעם לא פחד לשים איזה כובע טיפשי על הראש ולהתפוצץ מצחוק...
(ביום הראשון שחזרתי מהטירונות..)
סבא שלי כל כך התגאה בי כשהוא ראה אותי במדים, כל פעם מיחדש... הצדיע לי, קרא לי "כן המפקדת" ושאל אותי "מה אפשר להציע לך לשתות, המפקדת?" סבא שלי... אני לא מצליחה להבין שהוא באמת לא פה.. למרות שראיתי אותו, חסר רוח חיים, ראיתי אותו ללא נשימה, קר, לבן, נוקשה, בטו נפוחה מהמוות... ועדיין... מתקשה להבין שזה באמת קורה...
טוב, אני אנסה ללכת לישון עכשיו.
סבא, אני אזכור אותך תמיד... ורק זכרונות טובים יש לי ממך...
סבא שלי הוא אחד היחידים שאני מכירה שאי אפשר להלל אותו אחרי מותו, אלא פשוט לספר מי הוא היה... סבא שלי היה בן אדם טוב פשוטו כמשמעו... תמים כל כך... זה מה שעשה אותו כל כך יפה...
אני כבר מתגעגעת אליו...
מקווה שאחרי השבעה יהייה לי יותר זמן ואני אחזור לעדכן...
אני אוהבת אתכם המון ותודה רבה לכל אלה שעוזרים, תודה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
