אינטימיות זו לא מילה גסה
לעתים קרובות מאוד אנו מחפשים את האושר כפי שאנו מחפשים את משקפינו כשהם מונחים על אפנו. |
| 6/2008
 הסיפוק שבתפקיד
"מה זה התפקיד הזה שלך- מש"קית חיונך..." אני שומעת את השאלה הזאת המון ביום. וכל פעם אני מרגישה שאם אני לא אושיב את הבן אדם שמולי, אני בחיים לא אוכל לספר לו כמו שצריך מה אני בדיוק עושה... לא לחינם יש לי שרוך אפור שמקשט לי את המדים. הוא אפור כי התפקיד הוא כל כך רחב, כמו תמנון-מצליח להושיט את זרועותיו כמעט לכל פינה. במיוחד במקום מיוחד כל כך כמו הפנימייה. יש לי חניכים שעושים טוב על הלב. כיף לראות אותם, לדבר איתם ולעזור להם. נכון, פחות כיף להוציא אותם לניווטים ומסעות קורעי תחת, אבל כיף לראות את החיוך שלהם כשהם מקבלים מכתב וסוכרייה על מקל מהמ"שקית חינוך אחרי איזה ניווט בדרום... 
אין כמו להגיע למשרד בבוקר ולקבל פתקים כמו- "למש"קית חינוך הכי טובה בצה"ל" או- "למש"קית חינוך הכי יפה בעולם" וכאלה דברים. מה צריך יותר מזה?
פלוגת עילם במסע ההשבעה שלהם או בשמו המקצועי- שבוע מלחמה. כן, זה באמת שבוע של קריעת תחת. מסכנים שלי... 
היום האריון נפתח בצורה רשמית וחגיגית. הארכיון,החדר הזה שעבדתי עליו כל כך הרבה, בכיתי שם, צחקתי ובעיקר למדתי. היום ישבתי עם כמה בוגרים (היה כנס בוגרים) שקראו את ספרי המחזור שלהם, היה כל כך מרגש לראות אותם תופסים את הראש ושואלים את עצמם ואותי- "זה אני?" או "מה חשבתי לעצמי ששמתי על הראש את הסיר הזה..." לראות אנשי עסקים מכובדים בחליפות ועניבות, נכנסים לחדר הזה ונהיים פנימיונים שוב. אני אומרת כל בוקר תודה שקיבלתי את הזכות הזאת.
הפלוגה אחרי מסע ההשבעה בטקס השבעה.
לפני שהתגייסתי האמנתי שבעזרת החינוך ניתן לשנות והיום זה קורה- העובדות בשטח. כשרוצים-מצליחים. צריך רק לנסות קצת. מקסימום מטפסים על איזה כסא ומושיטים את היד...
וזהו, אני רק רוצה להוסיף פה תמונה שלי ושל של חבר שלי, איתן היפה שלי. אני פשוט מרגישה צורך להעלות פה גם תמונה שלנו, אחרי כל הסיפוק, יש אותו בסוף היום, שיחבק שיחזק. כל כך טוב לי איתו... אוהבת אותך יפה שלי!
סוף שבוע רגוע...
מכשפת היער.
| |
|  כינוי:
בת: 35 MSN:
תמונה
מצב רוח כרגע:  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
