לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אינטימיות זו לא מילה גסה


לעתים קרובות מאוד אנו מחפשים את האושר כפי שאנו מחפשים את משקפינו כשהם מונחים על אפנו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הדוכסית ודפיקות לב אחרות


הרגע חזרתי מסרט. עדיין, הלב פועם בחוזקה, אגלי זיעה קרה מופיעים להם על עורי. הידיים שלי רועדות, צמרמורת עוברת בגופי. זה היה סרט יפה, במלוא מובן המילה. יפה- יפה לראות אותו, יפה לחוש אותו... יפה כמה שהוא עצוב, יפה כמה שהוא חזק, כמה שהוא אמיתי. המשחק של כולם שם, ניתן להערצה. הרגשתי כאילו אני חלק מיצירה הרמונית של מוצארט, או שמא במחזה מלהיב ששיקספיר עצמו טרח לביים. המילים נשאבו כל כך חזק אל אוזני, הקול, חדר לליבי. זמן רב לא הרגשתי כל כך מובכת בקולנוע, כל כך מביך להודות... זה חלק ממני המשחק הזה. לראות את המשחק נכנס כל כך מהר, כל כך טוב. ההרגשה הזאת היא מהמענגת שבענוגים. זה כמו להחזיק ביד משהו כל כך יקר... לנשום אותו, להסניף כל הורמון שיוצא ממנו. לחוש את העדינות, את הרכות, את הנוקשות שלו. ככה אני מרגישה למשחק. אני כמהה לרגש הזה. כשהוא מתפרץ ממני, אני מרגישה כמו אישה חופשייה, אני מרגישה כאילו עכשיו אני יכולה ללכת ולכבוש את העולם. הסרט הזה, עוטף אותי אפילו עכשיו, ברכות מענגת כל כך. סרט טוב כמו קטיפה איכותית, מפנקת ומתגרה.
הסצנות האינטמיות בסרט היו מהטובות שראיתי בחיי. היופי שבמגע בסרט... העיניים היושבות מרותקות, המוח רעב לעוד. והאיפוק הזה, הו האיפוק. הוא גורם לנו לחשוב כמה אנחנו זללנים, כמה גרגרנות מפריעה לנו לחוות באמת, להרגיש... אני חייבת להודות... הרבה זמן, הרבה זמן לא זכיתי לצאת מסרט בכזאת התפעלות, כמעט כמו שאני יוצאת מהצגה.
כל מה שנשאר לי עכשיו זה  פשוט ללכת.. למקום הפרטי שלי, האינטימי שלי, לעצום עיניים ולתת לעצמי לעוף. לעוף, לתור אחרי הפנטזיה המרווה הזאת. לנסות לתפוס את טיפת המים האחרונה, לפני הסיום. הרגשה מוזרה, נעימה... קצת מפחידה אבל מקבלת על עצמה תואר אצולה.
כל-כך ענוגה...אוווו... נראה לי שפה, זה הזמן... לסגור את האורות, להדליק כמה נרות... הפנטזיה רק מתחילה.

לילה טוב אנשים טובים.
חלומות מהנים!
בעיקר מתוקים.
נכתב על ידי , 16/11/2008 00:23   בקטגוריות תשוקה, אהבה ויחסים, ביקורת, סיפרותי, סקס ופנטזיות  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אפור ירוק ב-21/7/2011 19:44
 



פלוגת הצער...


את השנה החדשה פתחה ידיעה מצערת... או יותר נכון, קרה אסון ואסון תמיד מצער...

תמיד נבואני, ילד תמים וטהור נהרג... תמיר בוגר הפנמייה הצבאית לפיקוד ליד בית הספר הריאלי מחזור נ"ב פלוגת חרמון. תמיד גם בוגר בית הספר הריאלי העברי בחיפה מחזור פ"ז. המוות של תמיר זיעזע את כולנו. זה היה נורא, תמיד אמרנו שמישהו שקורב אלינו- לו כזה דבר לא יקרה... תמיר נהרג בעת ניווט בדד שזהו אחד מהמשימות המתקדמות לקראת הכניסה לסיירת מטכ"ל. בשבילי, תמיר היה מטכ"ליסט. ואפילו גאה. לצערי, או לשמחתי, אני לא יודעת כבר... אני היא זאת שעובדת על תיק הנופל שלו... אני בקשר עם הקרובים שלו. ומזה יוצא שאני מאוד מעורבת בעניין. עצוב לי, קשה לי... אבל אני חייבת להיות חזקה, זה התפקיד שלי, לא? אני כועסת על הצבא שנתן לתמיר למות ככה פתאום... אני עצובה כי אני בתוך החומר הזה, אני שוקעת בתוכו... אני כל היום מוציאה תמונות של תמיר... המבט שלו... היה לו מבט חודר, מצמרר כל כך... אני רואה תמונות שלו עם חברים ואני צועקת וכולי צמרמורות- אי אפשר לשחזר את התמונה הזאת!!! תמיר לא יהייה יותר וזה כואב... היום אפילו ראיתי תמונות שלו מהניווטים בפנמייה, תמיד הגיע ראשון, תמיד עשה הכל כל כך טוב ולפי הספר... תמיד... היה ילד כל כך רציני...

אני מוסיפה פה לינק מהאינטרנט, יש שם את הסיפור המלא והספד שאותי קרע מבפנים של מפקד הסיירת.

תמיר



תמונה של תמיר ז"ל לאחר שסיים את הפנימייה...

 

וזהו... עצוב לי, אבל אתם יודעים... החיים תמיד אבל תמיד ממשיכים הלאה... אמנם אני מרגישה שהמוות קצת סובב סביבי יותר ממה שאני מצליחה לקחת על עצמי, אבל אני מניחה שאני אתגבר על זה...

יש עוד שיר שאני חייבת אץת מילותיו להוסיף לפוסט הזה... שיר כל כך... לא יודעת, אני לא אומרת שהוא נכון לגמרי לגבי, אבל הוא בהחלט נכון לימים מסויימים, לרגשות מסויימים.... השיר הוא של אביב גפן וקוראים לו פלוגת הצער. כשמו כן הוא...

פלוגת הצער

אביב גפן

לחן: אביב גפן
מילים: אביב גפן

פלוגת הצער היום בלילה
ניצחה את פלוגת השמחה
חיילי הדמעות ירו צרור של בדידות
על תותחי האהבה

חיילי החיוך ירו חץ של אושר
פלוגת הצער לא נפגעה
חיילי החיוך ספגו רימון של נוסטלגיה
פלוגת הצער היום ניצחה

ומאז כל ערב הם פותחים שולחן
בחדר ליבי הקטן
לפעמים השמחה שולחת מרגלים
אך לרוב מגלים את כולם

הצער עושה אימונים בין רכסי היאוש
שנמצאים ליד הר השתיקה הגדול
הם שטים על ספינה עשויה מחשיש
הם שטים על הים שעשוי אלכוהול

אז אם פתאום אתה שומע בלילה
תהלוכת צער ליד חלונך
אז כנראה שפלוגת הצער הלילה
ניצחה גם אותך

 

מומלץ לשמוע את אביב גפן מקריא את המילים האלו...



וזהו... חוץ מזה, הכל באמת בסדר...

השירות שלי עובר בצורה כל כך טובה. אני נהנת מהאנשים... מהכל...

והייתי בסופ"ש שעבר שעבר בירושלים והיה לי כל כך כיף!

ופתחתי פייס בוק! נכנעתי לכל הלחץ החברתי... אבל סבבה..

אני חייבת לצאת יותר.. להנות יותר. אלו הימים הכי יפים בחיים שלי... אני חייבת להנות מהם כמה שיותר...

אבל כמה שיותר!!!!!!!!!!

וזהו, אני אוהבת את כולכם... באמת.

מצטערת על כל הזמן הזה שלא עידכנתי וקצת נעלמתי לכולכם... הייתי קצת זמן לעצמי... לתת לכל המחשבות להפליג למקומות אחרים... הייתי חייבת את זה לעצמי...

תודה מראש על ההבנה...

ואלכס- פשוט תודה. המון תודה!

נכתב על ידי , 22/1/2008 18:50   בקטגוריות אקטואליה, ביקורת, שחרור קיטור, צבא  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של rotemika ב-28/1/2008 10:48
 



Avatarכינוי: 

בת: 36

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:


5,800
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לrotemika אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על rotemika ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)