~דפדוף תקופות~

הפוסט עצמו נכתב יום אחרי כל מה שקרה...ושמתי אותו כאן כמה ימים אחרי, כי רק עכשיו פתחתי בלוג :)

____________________________________________________________________________________

אני פשוט לא יודעת לתאר כבר את היום שהיה לי אתמול. יום שהתחיל טוב, ונגמר רע. רע מאוד.

 אני אפילו יכולה להגיד שנגמר בצורה נוראית. הייתי צריכה כנראה לזכור את המשפט ש"בכל דבר טוב יש גם את הרע" חבל שאצלי זה היה רע מדי.

כל כך הרבה אמיתות, כל כך הרבה הארות. והכל בא לי ביום אחד, בפרצוף, ללא הכנה מראש. זה התחיל מזה שנכנסתי למקום העבודה שלי לבקר חברה, ומפה הכל התחיל.

ראיתי כל כך הרבה דברים לא הוגנים ואפילו משפילים. אנשים שמגלים את פרצופם האמיתי, ומאז נכנסתי ללחץ. פחדתי שיקרה לי אותו דבר במשמרת שלי ונכנסתי ללחץ מטורף ולעצבים מיותרים. זה השפיע עליי יותר מדי וכבר עבר את גבול הטעם הטוב.

 לא יכולתי אפילו לשלוט בזה. אחרי מספר שעות, המצב נהיה עוד יותר גרוע. ידיד טוב שלי בא, ראה אותי עצבנית מאוד [בגלל משהו אחר, שבסוף התברר כאי הבנה] ולקח אותי לצד לנסות להוציא ממני פרטים.

 הוא דאג ורצה לדעת למה אני במצב הזה. ככה הוא אמר. ואני התייחסתי אליו רע. לא כמו שמגיע לו. נתתי ליותר מדי דברים להשפיע עליי ולהיכנס לי ללב והוצאתי הכל עליו. בסופו של דבר השיחה הסתיימה רע.

אני לא אמרתי למה אני ככה, אבל הוא כן אמר לי דברים שדי הגיעו לי. התחלנו לגלוש לנושאים לא קשורים. אמרתי לו דברים שדי עיצבנו אותי אצלו והוא הסביר לי את הצד שלו. בסופו של דבר קמתי ויצאתי. הוא רצה לחשוב לעצמו לבד. החזקתי את עצמי לא להוציא את כל הכאב-ובאמת עמדתי במשימה שהצבתי לעצמי.

אח"כ אמרתי לו שאני רוצה להיפגש איתו ולדבר בצורה יותר רגועה, כי אני לא רוצה להיות איתו במצב הזה. ואז באמת נפגשנו והוא אמר לי דברים כואבים אבל נכונים. בין היתר, שלאט לאט הקשר מתנתק..ובסופו של דבר הופך רק ל"שלום שלום", לברר מה נשמע וזהו. כי אין ממש נושאי שיחה..בגלל המרחק.

זה ממש כאב לי לשמוע את זה. במיוחד ממך. אולי כדאי שאני אתחיל להתרגל למצב הזה. כי יש משהו בזה.

אוף זה כל כך כואב לי להודות בזה. אבל עדיף להודות מאשר לשקר לעצמי. בסוף כשהוא  הלך כבר נשברתי..הדמעות יצאו לבד..לא הצלחתי להחזיק את עצמי. הגעתי למסקנה שאסור לי להיקשר לאנשים! פשוט אסור. אחרי זה אני רק סובלת. בכל מקרה אם הוא צודק או לא- זה רק ימים יגידו. 

הזמן עושה את שלו. לטוב ולרע!

"זמן – מרפא או רק מחלה? מלכלך או גלגל הצלה?...."