בגוף שלישי 
זוהי כתבה מלפני כמעט חודשיים שנמצאה בחלק של עיתון שאני לא מרבה לעיין בו אפילו, אבל מכיוון שהנסיעה הייתה ארוכה ומשעממת, אני וידידה שלי פתחנו את מדור הכלכלה...
ידיעות אחרונות, יום שלישי, י"ח בחשוון תשס"ח – 30.10.2007
מאת דני שדה
הפלא ופלא, דווקא שם נמצאה כתבה נורא מעניינת ומבדרת שהתפרסה על שני עמודים, ואני אצטט:
"אלפי ישראלים מתלוננים בצדק על החופשה שלהם בחו"ל, אבל יש גם תלונות מופרכות ביותר, 10 דוגמאות הזויות"
והרי לכם מספר התלונות שנרשמו בכתבה:
אחת התלונות הכי מצחיקות, לדעתי, היא של גבר שרוצה לתבוע את סוכנות הנסיעות כי, ואני מצטטת "ג' תובע מחברת הנסיעות פיצוי על הרס חיי הנישואים שלו". על מה התלונה בכלל...?!
אז ככה, הגבר התקשר לסוכנות וביצע הזמנה זוגית לנופש. אחרי כמה ימים, התקשרה אישתו וביקשה פרטים על החופשה, אחרי לא הרבה זמן, הגבר התקשר שוב וצרח על הסוכנות "שהיא הרסה לו את החיים, שזו חברה של פושעים ומנוולים ושהוא דורש פיצוי של 100 אלף שקל".
מסתבר, שהגבר הזמין נופש לו ולמאהבת שלו (ככל הנראה), ואישתו שמצאה את ההזמנה, התקשרה תחת שמה של המאהבת הרשומה עליה וביקשה פרטים. כשבעלה חזר היא התעמתה איתו ודרשה להתגרש.
את התלונה הזאת אני אצוטט כי היא קצרה: "אדם שיצא עם אישתו לחופשה בת 4 ימים ברומניה הגיש תלונה ובקשה לפיצוי נגד חברת הנסיעות על כך שבכל הלילות היו לו נדודי שינה. וכל כך למה? כי בחדר היו שתי מיטות ואילו הוא, לטענתו, רגיל לישון רק עם אישתו במיטה זוגית"
בינינו, עבדתי במלונות כבר, וגם ביקרתי בהם, כל מיטה זוגית שיש שם היא בעצם חיבור של שתי מיטות, ניתן לחבר אותן ולפרק אותן במרחק של צלצול למשק. אני לא חושבת שהרומנים, למרות הסטיגמה שלהם, כל כך חוששים שיגנבו להם את המיטות מהחדר, שהם קיבעו אותן לריצפה...
אישה שביצעה הזמנה לעצמה, לבעלה ולשני ילדיה (כולם באותו חדר בעיקבות גילאי הילדים וכמות הנפשות). בסיום החופשה היא שלחה מכתב לסוכנות תחת הכותרת: "רשלנות פושעת בהתאמת המוצר ללקוחות". מסתבר שהייתה חסרה מיטה בחדר, ובחדר האוכל היא התבקשה לשלם על עוד ילד. בבדיקה שהתבצעה עם הסוכנות והמלון, יצא כי הגברת הגיעה עם ילד נוסף, שלא נכלל בהזמנה כי ידעה שהיא תצטרך להזמין חדר נוסף לילד השלישי, אז היא ניסתה להגניב אותו ולא לשלם עליו, וכשלא יצא לה היא דרשה פיצוי במקום.
ובמעבר חד אעבור לתקרית ששמעתי עליה ממקור ראשון אך לא הייתי שותפה לה, לצערי פיספסתי את ההילולה ברבע שעה בערך עם הגעתי לעבודה.
בגוף שני
אחת המלצריות, אשר ראתה את המתרחש בחדר האוכל במלון שעבדתי בו, סיפרה כי היה מדובר בשתי משפחות (כנראה עם קשר דם ביניהן) שהזמינו חדר דופלקס (שני חדרים עם דלת מקשרת בינהם) וניסו להגניב לשני החדרים את כל הילדים שלהם, סה"כ בסביבות ה7 (אני מצטערת אם לא אדייק במספרים, זה קרה בקיץ ואני כבר לא ממש זוכרת את הסיפור) בכל מיקרה כשבאו לחדר האוכל, הצ'קרית (הבחורה עם רשימת החדרים ומספר הנפשות בכל חדר, שמתפקידה לדאוג שאף אדם שלא שילם לארוחה שלו, לא ייכנס) אמרה שהם לא יכולים להכניס את כל הגנון הזה איתם (כמובן לא במילים הללו), ואחד מהאבות התחיל לצרוח ולהשתולל, הצ'קרית קראה למנהל תורן, זה אמר לו שכולם יכנסו בתנאי של תשלום נוסף על כל ילד שלא רשום (שימו לב שכבר לא שאלו אותו איך הגיעו הילדים הללו למלון והאם הם משתמשים גם בחדר שלא שולם עליהם), והאבא התחיל להתפרע עוד יותר למשמע הבקשה על התשלום הנוסף. בתקרית נכחו גם קב"ט (קצין ביטחון) ואחד מהאחזקה וגם מלצר מסכן, סכינים ומזלגות עפו לכל עבר, כל האנשים פונו ללובי, אמבולנס (איש האחזקה נפצע מהאחד הכלים, והחולצה שלו נקרעה) משטרה וחקירות, לכל אלו כבר הייתי עדה כשהגעתי לעבודה. ולמחרת גם הופיעה כתבה קטנה בעיתון על התקרית.
ובמעבר שני למספר תקריות שאני המקור הראשוני בהם, והראשונה גם קשורה לסינון ילדים.
בגוף ראשון
גבר, אישתו והבת שלהם ניכנסים למלון,
הגבר: "כמה עולה חדר ללילה לשני מבוגרים וילד?"
אני: "המחיר הוא *** ₪"
הגבר מסתכל על אישתו המבואסת ועל עיניה הרומזות כי המחיר גבוה מידי: "(בחיוך ממזרי) ואם אנחנו רק זוג?"
הבחורה לידי: "ומה תעשו עם הילדה?"
הגבר: "(בחיוך חושף שיניים) א... יש לנו חברים ב***** (מלון שהיה סמוך לשלנו) נשאיר אותה אצלם"
הבת: "אבא די..."
האישה: "משה עזוב בוא נלך"
הבחורה לידי בהתה בהם במבט חשדני ומסגיר את מחשבותיה על רמת ההשכלה של המשפחה.
טוב שלא אמרו שהם ישאירו אותה באוטו...
מקרה שני, שקרה לי לא מזמן:
המקום עמוס, אני עם מגש מלא בצלחות, סכו"ם וספלים, מנסה לפלס את דרכי אל המטבח, צועקת בנימוס "זהירות", ולרגע קט, למראה האנשים שלא מייחסים לי ולסכנת המפולת שעל כתפי שום חשיבות, עברה בי המחשבה שהם רוצים שאני אפיל עליהם את כל החרסינה הזאת...
אחד מההמון הכשיל אותי טיפה, אני בטוחה שלא בכוונה, אבל עדיין, מעדתי קלות וספל עם קצת שוקו שנשאר בתוכו נפל ונשבר, באלפי סליחות מיהרתי למטבח לשים את המגש ולברר את שלום האישה. היא, מבוגרת יחסית אך בריאה ושלמה, מצביעה בלי הפסקה על נעליה המוכתמות בטיפות שוקו שנשפך, אף רצתי בחזרה להביא מפית וניגבתי לה את השוקו שלא תתכופף, וממשיכה לבקש סליחה על היבבות המוזרות שלה "תיראי! אבל כואבת לי האצבע!" ואני כבר חשבתי שהיא בכתה על הנעליים המזוויעות שלה שהתלכלכו קלות מהשוקו.
יותר מאוחר אותה אישה פורצת למטבח ומייבבת "איפה היא?! איפה הבחורה ההיא?!" אני הבנתי שמדובר בי, ועמדתי בדיוק מולה, היא צעקה עלי מנסה להוציא ממני הצהרה על כך שהפלתי לה ספל על הרגל כי האופה אומרת שהיא לא ראתה, ואני מנסה להרגיע אותה, ולהגיד שכן הפלתי ספל, ולפני שהספקתי להוסיף היא מצאה את המנהל שלי, וצועקת שהינה, ושאני מודה באשמה, ואמרתי לה "אבל גברתי, אני לא ראיתי-" ולפני שהצלחתי להשלים את המשפט לכך שאכן הפלתי ספל, אבל בגלל המגש אני לא ראיתי את הרצפה ואת המקום שעליו נפל, היא צעקה עלי שאיך זה יכול ליהיות שאני לא ראיתי אותה עומדת, כאילו אני מנסה להתנער מהאשמה של הפלת הספל.
יותר מאוחר שמעתי מהאחת המלצריות שבעלה צעק עליה שהיא עושה עיניין מדבר קטן, והאחרת צחקה על האצבע הכואבת שלה ועל הדם שכביכול ירד לה מהרגל, והאופה אמרה שהיא ניסתה להוציא ארוחת צהריים בחינם כפיצוי. ובינינו, עם הספל אכן היה נופל לה על האצבע, הרי שהנפילה הייתה רכה יותר והמקסימום הספל היה נסדק, אבל הצורה בה התנפץ יכולה להעיד על כך שהוא נפל ישירות על הרצפה.
הגעתי למסקנה, הישראלי הממוצע רואה בזה בזבוז כסף וחופשה שלא נוצלה עד תום, אם הוא לא ניסה להוציא כמה שיותר הטבות שלא מגיעות לו. החיפוש המתמשך הזה אחרי פאקים בחופשה שיזכו אותו בפיצוים, או גניבת המגבות שסכומן יעלה על סכום החדר שעליו שילמו... אך... אין כמו ארצינו והאנשים שבה.
צוציק הגיב לי נאצה בבלוג
אני דורשת מישראבלוג פיצוי על עוגמת הנפש
Kat
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
קטלין ברוק
