מתחילה לה עוד "שנה חדשה", למרות שאת ההיגיון שמסתתר מאחורי הביטוי הזה כבר איבדנו לגמרי. הרי ה"שנה החדשה" מתחילה כל מס' חודשים: פעם ב-א' בתשרי, פעם ב-1 בינואר, ואפילו ב-1 בספטמבר זו סוג של פתיחת שנה חדשה. אנחנו רק מחפשים הזדמנות לפתוח דף חדש, לחפר על טעויות, לקוות לדברים חדשים, ולקמט את הדף הקודם ולהשליכו לפח.

זו הייתה שנה הזוייה עבורי. עברתי המון רגעים מקסימים, אבל מבחינה כמותית, אני חושבת שרגעי העצב והתסכול גברו על השאר בפער משמעותי.

אני מקווה להיות פחות דכאונית השנה, פחות עצובה. אבל אני יודעת שזה לא יקרה, אלא אם כן אני ממש אתאמץ.

אני מקווה למצוא אהבה השנה.

אני מקווה להמשיך בתחביב החדש שמצאתי לי- ספרים שיעשירו אותי בעוד ועוד ועוד ועוד ידע, כי מאד חשוב לי לצאת מהבעותיות שקצת חייתי בה עד עכשיו.

אני מאד מקווה להתאקלם בצה"ל, ולהנות מהשירות.

אני מקווה לראות את הטוב באנשים, ולהפסיק לחפש בכולם פגמים.

אני מקווה למצוא את הטוב בעצמי, ולהפסיק לחפש בעצמי פגמים.

אני מקווה להכיר ולהיפתח להרבה אנשים חדשים, שכל כך מתאימים לי מבחינה אשיותית, שפשוט יושבים וממתנים לי אי שם, שאבוא לדבר איתם שעות על גבי שעות על הא ודה.

אני מקווה לעשות דברים חדשים בפעם הראשונה, להתערות יותר בפוליטיקה ובמה שקורה בארץ שלנו, ולגבש עמדה פוליטית יציבה, שהיא לא מתנדנדת (למרות שאני בספק אם אפשר לגבש עמדה יציבה במדינה שכזאת).

אני מאד מקווה לקבל את השונות באחרים, ולא להירתע ממנה. (יש לי אופי דיי אשכנזי מאחורי החזות המזרחית). 

אני מקווה להנות, יותר מהכל. 

שתהיי שנה טובה לכולנו.