אני מרגישה שקפאתי. כולם מסביבי ממשיכים לחיות ואני תקועה. אני כל היום מריצה מחשבות על כמה שהייתי רוצה להיות אחרת, הייתי רוצה לאהוב דברים אחרים, הייתי רוצה להתרגש מהחיים ולחיות אותם. הייתי רוצה להתאהב,להיסחף, לצחוק.. כמו שאר האנשים בפייסבוק. 

ואני יודעת שמה שרואים בפייסבוק זה לא מעיד בהכרח על המציאות, אבל גם אם רק עשירית מכל זה מעיד על המציאות, אני קונה את זה.

אין לי חשק לכלום, ואני בוחרת להאשים את החלקים במוח שלי שפשוט לא מתחברים כמו שצריך. אני באמת לא מאמינה שאנשים בוחרים להיות מאושרים/ דכאוניים.. זה פשוט עניין של גנים. 

או שהגוף שלי צמא לשינוי בסטטוס. הוא מתנקם בי על כך שאני לא מנצלת אותו בכל המובנים. 

פחות מחודשיים.. אני יכולה לעשות את זה.