בשבוע האחרון אני וחברות שלי (ספיר ושרון XP) מתנדבות בבית ספר יסודי לכיתות א'.
בשיעור מדעים הילדים למדו על "מזג" בקשר למצב רוח והבינו שהוא יכול להשתנות מהר במשך היום.
הפנמתי.
אתמול חשבתי שהיום לא יכול להפוך לנוראי יותר. שכל מה שבא לי לעשות הוא באמת לברוח מהבית ולבנות לי את סיפור הסינדרלה שלי עם האביר שמחכה לו אי שם.
אבל היום הבנתי שהאחיות שלי הגיבו בצורה כ"כ מופתעת אתמול כי הן רק היו צריכות לקלוט שאחותן כבר לא אותה המתוקה שתמיד צובטים לה את הלחיים בת ה6.
המתוקה גדלה.
אני חושבת שהן עיכלו, והבינו לבסוף.
היום היה באמת יום שונה לחלוטין. הייתה לי הרגשה טובה לכככל אורכו.
כבר בבוקר בדרך למקום שבו אמא של ספיר אוספת אותנו כמעט דרכתי על חרא ./ \. "
אבל לא D: . זה היה קרוב.
בהמשך היום הילדים היו סתם מתוקים. כמו תמיד. תמיד מחמם את הלב.
כשחזרתי הביתה חיכו לי כמה הודעות מאנטוני .
והקטע שהכי אהבתי היה שהאחיות שלי פשוט . שכחו לחלוטין. כלום לא קרה.
אני מניחה שעם פה ע-נ-ק-י כמו שהן התברכו בו הן רצו לספר להורים שלי.
אבל ההורים שלי בטח ענו ככה .. 'עזבו אותה, זה יעבור.'
ואולי כל דבר הוא באמת לטובה.
היום שיחקתי עם האחיות שלי, ודיברנו טיפה יותר מביום אחר(סתם על דברים שאחיות אוהבות לדבר עליהן .. XP)
צחקנו אחת עם השניה והיה כיף...
ב4 בצהריים ספיר ושרון באו לבית שלי (שכחתי שקבענו ללכת לקניון) והיה גם שמה כיף בלתי רגיל.
1. כ"כ הרבה חתיכים ><
2. הכי כיף עם החברות הכי טובות 3>
3. היו לנו דיונים שכאלה. לא נראה לי שבאמת אף פעם יצא לנו לדבר ככה.
אני מסכמת את היום בחיוך גדול
מקווה שגם מחר יהיה ככה :)
שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
