נרשמתי לאיזה תחרות כתיבה בבלוג הזה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=477597
והדבר הראשון שצריך לעשות זה לכתוב סיפור מתח קצר.... הסיפור היה אמור להיכנס לתגובה בבלוג, אבל זה לא הגיוני, כי אז היה יוצא סיפור של איזה 200 מילים... וזה לא סיפור. זה סתם קטע משורבט ודחוס בלי שום טעם. אז אני שמה אותו כאן. תגובות בונות יתקבלו בברכה! 
(יאייי יש לי פרו סופסוף! קבלו שורת שמוליקים-)
זמן הפגישה היה שעת לילה מאוחרת. החושך השתלט על הכול, והצרצרים ניגנו במקהלה מתואמת להפליא את צלילי העלטה המתפשטת.
לפתע הוא שמע צעדים. הוא הפנה את מבטו במהירות, מצמצם את עיניו כדי לראות מבעד לערפל הכבד. הדמות הלכה והתבהרה ככל שהתקרבה.
היא הייתה גבוהה באופן יוצא דופן, אך הגובה שלה הקנה לה מראה חלומי של פיה.
מגפיה היו שחורות ומשוחות בלכה מבריקה, בעלות עקב שהוסיף עוד כמה סנטימטרים לגובהה. שמלתה הייתה שחורה גם היא, קלאסית להפליא, בעלת מחשוף וי לא עמוק מדי שהראה על טוב טעם שקסם לו כל כך.
אך כל זה לא עניין אותו. מה שהפליא אותו יותר מכל היה שערה. ארוך ואדום כדם. כה ארוך עד שהגיע למותניה. שפתיה המשוחות באודם שתאם את שיערה נמתחו לחיוך מפתה.
"הי." הוא פלט בקושי, נמס למראה היפיפייה שעמדה למולו.
היא לא ענתה, ורק חייכה. באיטיות היא אספה את ידו בידה והובילה אותו לשדה כותנה רחב ידיים.
היא התיישבה על האדמה והוא אחריה, מתפלא על כך שלא דאגה ששמלתה תתלכלך.
דקות ארוכות הם ישבו שם, ואז שפתיה יצרו את המילים הראשונות.
"סוף סוף מצאתי אותך."
הוא חייך בהקלה. "ואני אותך... את מדהימה."
היא השפילה את ראשה בביישנות ואמרה: "אני רוצה לראות את העיניים שלך, בלי העדשות."
איך הוא יכול היה להתנגד ליופי כה טהור? הוא השיב: "ברצון, אך גם אני ארצה לראות את עיניך."
"בסדר" היא השיבה, ומיד הוסיפה, "יחד."
שניהם חייכו, ופנו להסיר את עדשות המגע. הוא הסיר עדשה אחת בזהירות, ועוד אחת, ופנה להביט באהובתו.
הוא לא הצליח לעצור את הצרחה מקפיאת הדם שברחה מגרונו, ונרתע לאחור.
העיניים שהביט בהן היו אדומות. עיני חתול אדומות שזהרו על רקע הלילה השחור ופניה הצחורות.
לפתע פניה הרצינו, והיא אמרה בקול כועס: "אתה לא הוא."
"מה?" הוא ענה בבלבול, מעט בפחד.
"לא אותך חיפשתי." פניה התכערו כשהכעס השתלט עליהן, ואישוניה התרחבו, רושפי אש.
היא קמה והרימה את שתי ידיה באוויר, כאילו היא מחכה שמשהו ייפול לתוכן.
הזוהר היה חזק מדי והוא הסיט את עיניו, עד שהוא נגמר. במקום האור המחריד, שכן בידיה של האישה נחש קוברה מאיים, שהתפתל בין אצבעותיה הארוכות ושלף את לשונו הדקה. היא הביטה בו ברצינות תהומית, ולפתע נשלפה מפיה לשון נחש זהה וארוכה שהתגלגלה והתפתלה בלחישה כשהנחש הביט בה.
הלשון המאיימת חזרה למקומה, והנחש זינק אל הדשא.
הבחור התנשם בפראות ורעד ללא שליטה. הנחש נעמד באיטיות, כאילו לצליליו של חליל.
הבחור הסיט את מבטו המפוחד אל הנערה שתקעה בו מבט קר. פתאום היא הרימה את ראשה אל השמיים וצרחה. זו לא הייתה צרחה אנושית. היא הייתה חייתית.
פתאום הוא הרגיש בשיניים שניקבו את צווארו, שוב ושוב ושוב. הדם התפרץ מהעורק הקרוע.
הוא עצם את עיניו בכאב, ופתאום הוא שמע בקרבתו קול של בד נקרע ועוד קול מזוויע שהעביר בו צמרמורת, כמו גדילה מואצת של חלק בגוף או הימתחות של עור. הוא הרים את עיניו באיטיות ובאימה כלפי מעלה.
הארס הקר זרם בדמו וההשפעה הייתה מידית. ראייתו היטשטשה והוא נפל על הכותנה החמימה שנצבעה אדום.
הקול האחרון ששמע היה קל משק כנפיים, והמראה האחרון שראה היה עטלף שחור וגדול בעל עיניים אדומות בוהקות שמתעופף לכיוון הירח.
ככה בדיוק נראו העיניים שדמיינתי 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
