אז...שלום לכולם
זוכרים מה היו בפרקים הקודמים?
אם לא...אני אזכיר לכם,
שירלי בר ואביתר וכל החברים יצאו למסיבה
שירלי רקדה עם שתי בנים וכנראה שהבנים האלה היו קצת הרבה המון מאד מאד מאד מטורללים
הם יצאו עם שירלי אחוצה ואנסו אותה, כל אחד בתורו
אחר כך אביתר חיפש את שירלי כי היא נעלמה לו במסיבה והבין שהיא לא נמצאת
אז הוא יצא אחוצה וראה את שני הבנים אונסים את שירלי אחר כך הם רבו מכות ואז שירלי ואביתר הלכו לחוף הים
הם נרדמו שמה ואז כשהם התעוררתי שירלי נזכרה בכל מה שקרה אתמול ופשוט אביתר ניסה לעודד אותה כמה שיותר
מפרק 26-
אביתר חיבק את שירלי חזק אליו.... הם הסתכלו אחד על השני. הוא כל כך רצה לבכות איתה...להכנס לדמעות שלה...להראות לה כמה אכפת לו כמה הוא דואג לה וכמה הוא אוהב אותה.
אוהב אותה "אני אוהב אותך" אביתר לחש לשירלי...בלי לשים לב.
פרק 27-
מחשבותייה של שירלי נעצרו לרגע...היא הסתכלה לעבר אביתר בעיינים נוצצות
אביתר נראה לרגע מבולבל
"האמ...." שירלי נראתה נבוכה...כאילו כל מה שקרה לה נמחק וכל מה שקורה עכשיו חשוב יותר מהכל
"מצטער...ז"א..לא..אני.......כן. אני אוהב אותך"
"האמ....." שירלי עדיין הייתה נבוכה, אחרי כל הידידות הטובה שבינהם, היא לא ציפתה לשמוע את הדבר הזה מימנו
"גם אני אוהבת אותך"
"מה? כן?"
"כן..אביתר אתה הידיד הכי מקסים שבן אדם יכול לבקש...תודה שאתה לצידי תמיד, אני אוהבת אותך!"
אביתר היה מבולבל לגמריי. היא הבינה אותו לא נכון. הוא באמת אהב אותה
והיא..היא חושבת שהוא ביכלל מתכוון לאהבה בין ידידים.
"אוי...שירלי..." אביתר חיבק את שירלי...מצד אחד הוא היה מאוכזב שהיא הבינה אותו לא נכון ומצד שני הוא שמח,
כי מי יודע מה היה יכול לקרות אם היא הייתה מבינה את הכוונה האמיתית...יכול להיות שהם ביכלל לא היו מתחבקים ברגע זה.
"אני חושבת שכדאי שנלך הביתה...בטח אמא שלי דואגת...וליטל...ובר."
"ברור שהן דואגות לך..משוגעת"
"תודה שאתה איתי...תלווה אותי הביתה כן?"
"כן שירלי. אני לא אתן לך ללכת לבד...בחיים לא"
שירלי חייכה אל אביתר הם תפסו מונית והלכו לבית של שירלי
כשהם הגיעו אביתר שילם ויצא ללוות את שירלי לדלת הבית
"הממ...אני...אני אעשה הכל כדי שתרגישי יותר טוב...במיוחד אחריי מה שקרה אתמול. אני אפנה למשטרה!
אני אחפש את המניאקים האלה..מיצידי עד שאני אמות"
"דיי אביתר...אני מעדיפה שזה ישאר בנינו"
"מה בנינו??? את משוגעת שירלי? לא! אנחנו חייבים לספר"
"דיי אביתר כבר דיברנו על זה מיקודם, אני יעשה מה שנוח לי.. וכרגע נוח לי לא לספר לאף אחד" הדמעות התחילו לרדת
"טוב דיי שירלי אני לא יכול לחשוב על זה...על זה שאת ככה. על זה שכואב לך...אוח.." אביתר חיבק את שירלי כל כך חזק שלרגע שירלי לא נשמה "הממ אביתר...אני חייה אתה זוכר"
"הא כן סליחה" חייך אביתר
"אז...נדבר במחשב?"
"לא..אני ילך לישון קצת..."
"טוב... שירלי...ברגע שתרגישי בנוח לספר למישהו תספרי!"
"טוב...ביי בינתים אביתר..תודה שוב"
שירלי נכנסה לביתה וישר התחילו הצעקות...ואיתם הבכי...ואיתם עונש גדול מאד.
"את משוגעת את"
"דיי אמא... את ביכלל לא יודעת מה ע..." שירלי השתתקה
"מה קרה? קרה לך משהו? שירלי ?!!"
"לא אמא ביכלל לא...אני...הייתי עם אביתר"
"כבר אמרת לי מיקודם שהיית עם אביתר! אבל קרה משהו?"
"לא. באמת אמא"
"טוב...תזכרי לך...עד שלא תקלטי מה זה לא לישון בבית בלי להודיע...או..איך שלא תקראי לזה.אז מרותקת לחודש !
חודשיים! שלוש אפילו! חצי שנה! הדאגת אותי כמו שלא הדאגת אותי אף פעם !!!!"
"מצטערת נוווווו אמא דיי אני מצטערת..רק...רק חודש!"
"לא!"
"נו...אמא...בקשה..."
"לא! אל תנסי אפילו לשכנע אותי...את באמת הדאגת אותי שירלי...הפעם זה לא יעזור לך.."
"אוף...טוב...אני בחדר"
"את לא רעבה? משהו?"
"לא..אני לי חשק לאכול."
שירלי נכנסה לחדרה...נשכבה במיטתה....זכרונות מאתמול בלילה צצו בראשה בלי סוף
מתחילת המקרה...עד לסופו. ושוב ושוב ושוב. היא לא יכלה לסבול את זה...
היא לא יכלה לסבול את העובדה שדווקא היא דווקא לה זה קרה
"למה למה למה.." שירלי פרצה בבכי
פתאום דפיקות נשמעו בדלת, שירלי נגבה מהר את הדמעות "כן???"
"שששששיייירליייייייייייייייייייייייייי" בר רצה לשירלי וחיבקה אותה
"מה קרה לך? בכית? איפה נעלמת לי אתמול? את מפגרת ! משועגת!"
"ברבי.. " שירלי הסתכלה על בר חיבקה אותה ושוב פעם התפרקה..בכתה
"שירלי...מה.. מה קרה? קרה משהו עם אביתר? או משהו ?"
"לא ברבי לא...את...זוכרת...המ..לא משנה...אני דיי רוצה להיות לבד"
"מה לבד? מה קרה? אל תתאיגי אותי ככה שירלי"
"לא קרה כלום...באמת"
"אל תשקרי לי שירלי...לא בוכים סתם"
"ברבי דיי באמת.. זה יהיה בסדר אם אני אשאר קצת לבד?"
"אוף...את...טוב, אם זה מה שאת רוצה"
"תודה" בר קמה מהמיטה של שירלי ופתחה את הדלת
"ביי...אם תרצי אותי אני עם הפלאפון.. הא..ד"א..למה הפלאפון שלך מנותק?"
"הוא מנותק?" אמרה שירלי כאילו לא ידעה
"כן...טוב כנראה נגמרה הבטרייה לא?"
"כן, כנראה...טוב ביי ברבי" אמרה לבר
"ביי.."
- - -
בר יצאה מהחדר ולא הבינה כלום מימה שקרה...היא התקשרה לאביתר וקבעה איתו להיום בערב
- - -
"....דיברנו הרבה..בלי לשים לב לזמן.. נראה לי דיברנו עד איזה 5 לפנות בוקר
אז כבר הלכנו אליי כי היא פחדה שאמא שלה תכעס ממש. רק חבל שאמא שלה התעצבנה עלייה יותר כשהיא ישנה אצלי..
כי מרוב שהיינו עייפים היא ששכחה להודיע לה, אז עכשיו היא בעונש..."
"האאאאא.....אז ביגלל זה היא בכתה?"
"כנראה, אז את מבינה?"
"כן.... ואני עוד חשבתי שקרה משהו גרוע...היא כל כך טיפשה הילדה הזאת"
"חחח אל תגזימי, "
"טוב אז....קרה משהו אתמול? סיפרת לה?"
"עזבי..זה כבר סיפור אחר חחחח"
"זה לא מצחיק... זאת אהבה"
"טוב..כן...אמרתי לה...אבל..."
"מהההה? באמת באמת? וואי בטח הרגשת טוב שהוצאת את זה..הא..מה אבל?"
"נו מה אני בא לומר לך...אבל היא הבינה בדיוק ההפך..." אביתר עשה פרצוץ מבואס
"מה ז"א ההפך?"
"היא חושבת שאני אוהב אותה כידידה טובה"
"אוי...איזה חרא"
"נכון? באמת חרא....טוב...מה אני יעשה...."
"טוב ברבי אני חייב לזוז.."
"הא אוקי...ניפגש בבית ספר או משהו כזה"
"כן...אז לילה טוב"
"לילה טוב"
אביתר נתק לבר נשיקת שלום והלך לביתו
- - -
שירלי ישבה במיטתה, לא אכלה כלום עוד מהבוקר...
כל פעם שאמא שלה נכנסה לחדר היא עשתה את עצמה ישנה. אז היא פשוט הייתה בחדר כל היום...אפילו לא התקלחה מהים
לא היה לה כוח לזוז ביכלל...היא רק ישבה או שכבה וחשבה...חשבה בלי סוף עד שנרדמה...
- - -
אמא של שירלי פתחה את דלת חדרה
"שירלי...קומי...יש לך אורח"
שירלי התעוררה והסתכלה לפתח חדרה
"מה...מה אתה עושה פה?"
עד כאן...בר ולאדע :)
נוווווווווווווווווו מה אתם אומרים? :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
XShirley