הפוסט מוקדש לר', פ' וד', ואני מנסה להבין אתכם, באמת.
לחלקכם דיברו בהגיון. ר', למשל, פנו אליך בבקשה ישירה ובלי יותר מדי מקום לטעויות. פנו אליך והאירו בפניך על קיומה הקטן של החיילת הביישנית והנעלמת שהיא אני. אבל היה לך פשוט כל כך קשה להקדיש לי שעתיים? שעתיים של המצאות בקרבתי ובפומבי? הרי הייתי נוסעת עד לפאקינג חור שבו אתה גר. הייתי הולכת לאן שהיית אומר ועושה מה שהיית רוצה רק בשביל שתתן לי צ'אנס אחד קטן. ולא יכולת? כל כך הכביד עליך? על מה אני כועסת יותר, על חוסר הצדק או על האשליה? מעולם לא השלו אותי ככה ובחיי שזה רק תרם להתרסקות האסטרונומית שבסוף.
לא מגיע לך שאהיה שלך בכלל.
לחלקכם בא לי לתת שתי כאפות, אחת לכל לחי. ד', למשל, שום כח אלוהי לא יוכל לגרום לי להבין אותך. למה אתה משנה את התנהגותך כל דקה וחצי. למה אתה מייבש אותי כשאני מנסה להתקרב אליך. למה אתה פשוט לא מתנהג כמו בן אדם. יש לך מחסומים או אולי סתם דפקטים באישיות שהם פשוט נשגבים מבינתי, אני בטוחה שמתרחשים לך המון דברים בחיים ואני עצובה שאתה לא חושב על לספר לי אפילו על דבר אחד קטן. אתה מעצבן אותי בגלל שאתה כזה קהה אבחנה ולא ק-ו-ל-ט כ-ב-ר, או אולי יותר גרוע, בגלל שאתה קולט ובוחר להתעלם.
לא מגיע לך שאהיה שלך בכלל!
לחלקכם, אני הייתי עושה הכל. פ', האם זה היה אוסף של צירופי מקרים לא מוצלחים? או שהכל היה בראש שלי?
חבל שאין לי דרך לבשר לך שהייתי עולה מחר על מטוס לאוסטרליה אם הייתי יודעת שתחכה לי בשדה התעופה.
אבל אולי לא מגיע לי להיות שלך בכלל....
ר', פ' וד', אתם שלושת לא-יוצלחים שעושים בחירות לא נכונות...
אתם שלוש דמויות שהפכו להיות פרי הדמיון שלי כבר יותר מאשר בני אדם אמיתיים.
כנראה שאם אגלה יום אחד שאתם באמת קיימים ויש לכם תכונות וכל זה, אני אזדעזע ממש.
נקווה שהיום הזה לא יבוא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
