גיל ההתבגרות בעיניים של חתולה..

טוב...

אני די עוזבת את הבלוג... כנראה לא אעדכן יותר. אפחד לא הגיב וגם זה סתם בלוג. פתחתי עוד בלוג זמני אבל עם לא יגיבו כנראה גם אותו אני אסגור =_=

נכון לעכשיו הבלוג סגור אבל אולי אני אעדכן לפעמים....

הנה הבלוג החדש- http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=501413

ביי ביי (אני לא שמה חתימה ברור למה...)

 תודה לבלוג "זורמים לביקורת :)" שהזמנתי בו ביקורץ לאתר!

לא ממש נעלבתי! זאת הייתה ביקורת בונה ושיניתי את התיאור ;)....

אגב, החתולה שבתמונה היא החתולה שלי והפרווה המתוקה שלה היא חומה לא באשמתי. חיחי.

תודה לכן והנה לנקוק-

סיפור קצר ונחמד שכתבתי.... אבל די עצוב:

היא צעדה בשלוליות ברחוב האפלולי... אף אחד לא היה בחוץ בשעה הזאת ובמזג אוויר הזה.

היא הרימה את ראשה לשמיים והם בלי משים השפריצו עליה מליון טיפות שנחבתו בפניה. הדמעות התערבבו על טיפות הגשם, נראה היה שמי שבאמת נמצא שם בשמיים בוכה איתה... הוא היחיד שנשאר לה עכשיו, זאת הייתה רק היא והוא... עם הוא קיים.

עיניה הכחולות הקצת כבויות מצמצו, והיא הוציעה מכיס מנסיה תצלום. לתצלום לא היה אכפת שהוא נרטב כולו, גם לה לא היה אכפת.

בתצלום נראו כמה דמויות מחייכות.... איך היא נראתה שם? בגדיה טובים ויבשים וחיוך, שהיה די מזוייף מרוח על פניה. ה4 דמויות האחרות הקיפו אותה.

החוסר אונים שלה התחלף בזעם, בכע ובשנאה. היא קרעה את התצלום.היא שנאה את כל מי שהיה מצולם שם...אפילו את עצמה.

תמיד התייכסו אליה כהמובן מאליו.... עכשיו זה השתנה.... עכשיו אף אחד כבר לא יתייחס אליה.

"מיאו!" נשמע קול חלש מאחוריה. היא הסתובבה וראתה לפניה חתלתול קטן שחור ממש כמו השיער הארוך והפרוע שלה...

"שלום לך... גם לך כבר אין אף אחד? איך קוראים לך?" היא שאלה, "מעכשיו אתה החבר הכי טוב שלי... והיחיד שלי."

עצוב קצת.... למי שיש הצעות להמשך שיגיב...

 טוב אז ביי ביי!