אנטה מזל טוב אני כל כ רוצה שתיהי מאושרת למרות כל הקשיים שיש בחיים ושתדעי שאני תמיד לצידך ואוהבת אותך הכי בעולם הזה 333333333333333>

אתמול אמא שלי נסעה לאשקלון בערב ולי לא היה כח לסוע איתה, ביקשתי ממנה לצאת כי חברות היו מתחת לבית שלי.....

והיא הרשתה לי, אבלרק ליד הבית! ואני לא מבינה היא עוד אומרת לי שאני לא יילך לשקם, אבל כן הלכתי לשם מה לעשות?

כי אני רוצה שהיא תבטח בי ותדע שלא יקרה לי שם שום דבר מסוכן וזה סתם מקום נוח להפגש עם חברים, אבל ברור שהיא

לא תבטח בי אחרי כל ההסטוריה שקרתה, אז תיראו מה אני עושה כדי סך הכל ליהיות לאיזה 4-5 שעות (והלוואי שיותר) עם חברים שלי, אני רוצה שהיא תראה שזה חשוב לי, נמאס לי שהיא חושבת שכל החברים שלי הם סתם "ערסים רוסיים שמסתובבים עם וודקה ומקללים כללל שניה". ונמאס לי שהיא חושבת שאנחנו כולנו יוצאים ונפגשים רק בשביל לעשן ולשתות!

זה עולה לי על העצבים ואני פשוט מתפוצצת! ולא משנה כמה אני מדבר ומסבירה, לא עוזר. אם אמא שלי היתה בוטחת בי הייתי מאושרת, אתם לא יודעים עד כמה אפילו הייתי מאושרת. אז אתמול הייתי צריכה לחזור ב9 ובסוף בכלל חזרתי ב10 ואמא שלי גילתה את זה שלא הייתי בכלל ליד הבית והיא כעסה על זה שאיחרתי בשעה. אמא, אף אחד אבל אף אחד לא ימות, את פשוט צריכה להירגע, אז בשעה איחרתי הנה הייתי בבית בול ב10! ולא קרה כלום. אתם יודעים למה אתמול אחרי השיחה עם אמא שלי

בטלפון הייתי כזאת מצוברחת? בגלל ששיקרתי לה, שוב. "כן אמא הכל בסדר אני פה ליד הבית עם קסניה וטלי" ואני שמעתי את הקול הרגוע שלה, הבוטח שלה..ולא יכלתי יותר, למה אני צריכה לשקר לה בכלל? למה?? אני לא הייתי רק עם קסניה וטלי הייתי עם עוד אנשים! אני רציתי לשבת לבד רגע אבל כולם הפריעו לי קצת ושאלו מה קרה אבל אני כל כך מעריכה את זה ואין לי מה לכעוס כי גם כשאתה רוצה ליהיות לבד טוב לדעת שיש חברים שאיכפת להם ורוצים לדעת מה קרה איתך. אז אני פשוט ישבתי ולא הקשבתי לאפחד ורציתי להגיד לאמא שלי כשאני יחזור הביתה וכשהיא גם תחזור פשוט להגיד לה "אמא, נמאס לי לשקר לך, אני לא הייתי ליד הבית, אני נפגשתי שם עם קסניה וטלי ואז הלכנו לשקם" אבל ברור שאמא שלי כל כך נסערת שהיא גילתה את זה לבד לפני שהספקתי לספר לה! ואז זה הרס את הכל. הייתי אמורה ליהיות בבית ב9 אבל כן איחרתי בשעה זה לא

שאני חזרתי ב1 בלילה ואמא שלי כבר שלחה משטרה לחפש אותי. זה כולה שעה, חזרתי ב10 ולה זה לא אמור להפריע כי היא

ישבה עם חברים מאוד קרובים שלה הרחק הרחק באשקלון ואני רציתי שהיא תשב שם עוד הרבה ותיהיה רגועה. גם ככה הייתי חוזרת ב10, יש לי גבולות כשאומרים לי לחזור ב9 אני לא חוזרת ב11 או 12, אני ברגיל חוזרת בזמן שאומרים לי אבל אתמול

נשארתי עוד שעה, לא חשבתי שזה יזיק כל כך. חזרתי הביתה ורציתי לשטוף כלים כדי שלפחות איכשהו לעזור לאמא שלי בעבודת הבית אבל כשדיברתי איתה בטלפון היא אמרה שהיא בדרך הביתה ולא הייתי בטוחה שאני יספיק לשטוף כלים אז טסתי למיטה לישון כי לא רציתי שאמא שלי תחזור אחרי שעה נסיעה ותצטרך להתווכח איתי כל הערב.

היום בבוקר הנה שיחה עם הסבתא הנחמדה שלי שנולדה בשנות ה30 ולא מכירה את דור הילדים של היום.

אני: "סבתא תיראי מעכשיו אני כל בוקר מסדרת את המיטה שלי כדי שלפחות אמא שלי תראה שאני כן מסוגלת לסדר משהו ושכן אפשר להכנס לחדר שלי (אמא שלי אומרת לי שהיא לא יכולה להכנס לחדר שלי מרוב שהוא מבולגן, יה רייט..)!

סבתא: *נכנסת לחדר ורואה שהסדין קצת לא מסודר* "נו באמת איה מה את משחקת אותה לא ככה מסדרים את המיטה!

תיהי קצת תרבותית למה את מסדרת את המיטה בשביל מישהו ולא בשביל עצמך?"

אני: "כי מיצידי המיטה תיהיה כולה הפוכה לא איכפת לי, מיצידי כל החדר יהיה מבולגן וכל הספרים על הרצפה, לא איכפת לי

כל עוד זה לא מפריע לי! כן אני מסדרת את הכל בשביל אמא שלי כי אצלי אם המיטה לא מסודרת לא איכפת לי" (לידיעתך, סבתא, היום כשילד קם הוא כבר לא מסדר את המיטה שלו..צורת החינוך הזאת כבר נמאסה.)

סבתא: "אויויוייי.." *הולכות למטבח* "את יכולה לחמם לי את הדייסה הזאת במיקרוגל?"

אני: "כן ברור" *שמה מכסה זכוכית על הצלחת*

סבתא: "איה למה את צריכה לזרוק את הכל כל הזמן ולשבור ולפרק?"

אני: "מי שובר ומפרק תרגעי הנה שמתי את המכסה כלום לא נשבר רואה?"
סבתא: "את משוגעת, אמא שלך צריכה לקחת אותך לטיפול פסיכאטרי אני רצינית את לא רגועה הכל את עושה ככה *סבתא שלי מתחילה לרוץ בכל הבית*"

אני: *מתפקעת מצחוק* "יואו סבתא זה שאת הולכת לאט לאט כמו צב ומגיבה בדיליי לא אומר שאני משוגעת בגלל שלי יש צעדים גדולים יותר משלך ואני מהירה יותר וגבוהה ממך.."

סבתא: "טוב זאת האשמה של אמא שלך איך שהיא חינכה אותך.."

אני: "אמא שלי חינכה אותי הכי טוב שאפשר, אני מצטערת סבתא אבל היום כבר דברים השתנו" (ולא מעניין אותי איך שהיה

פעם שאת מספרת לי שאמא שלי היתה ילדה טובה שאף פעם לא שיקרה לאמא שלה ורק ניגנה בפסנתר וקראה ספרים ובלימודם היא היתה 10 ואפילו קיבלה מדליית זהב..)

סבתא: "אולי אני מתישהו יילך איתך לבית ספר ויראה איזה ילדים עוד יש שם שהם בגיל שלך?"

אני: *חושבת: 'שאססס סבתא שלי תלך איתי לבצפר, OMG'* "עזבי סבתא, בואי פשוט בערך ב12 נסתכל מהחלון על הילדים"

(חהחה, חכי עד שתיראי את כל הפרחות המטורפות מהחטיבה ליד שמושפעות מטלנובלות ואת כל הפריקס האלה שצועקים

ודופקים במכוניות ליד הבית שלי, אה וגם את האלה שמשחקים כדורגל\כדורסל במגרש, זה בכלל)

סבתא שלי עוד אומרת שכדאי לה לעזוב יותר מוקדם (היא הרי מרוסיה היא באה לפה ל3 חודשים) כי היא תוכל למות פה או לקבל התקף לב בגלל הריבים שלי ושל אמא. אני דווקא מאמינה שאניט ואמא שלי יכולות להסתדר, אבל כשאנחנו מתחילות, העצבים של אמא שלי וחוסר הסבלנות שלה תמיד הורסים את זה.

חתיכת פוסט חפירה, אבל אני כותבת את זה בשביל עצמי, אני לא מקפיצה אפילו.

CYA?

לא רגע, אנטה מזל טוב שוב 333333333333>