אוקי עדכון מצב.

-לפני כמה ימי שישבתי ליד אמא שלי בערב בסלון טניה (דודה שלי) מתקשרת אליה ואני שומעת פשוט מה שאמא שלי עונה:

"אוי זה נורא" "באיזה בית חולים הוא?" "נו..ככה אנטולי, את מכירה אותו" (אנטולי זה השם של אבא שלי)

הבנתי שאבא שלי בבית חולים והתחלתי לבכות אבל הסתרתי את זה מאמא שלי כי לא רציתי שזה יעציב אותה.

ואז היא אמרה לי שאבא שלי היה בבית שלו ונפל חזק ושבר ירך (ככה אני חושבת שקוראים למקום הזה)

לקחו אותו לבית חולים והוא עבר ניתוח מסובך ואני רק התפללתי שהוא יוכל ללכת ושלא יהיה על כסא גלגלים.

ועכשיו הוא שוכב של בבית חולים אחרי הניתוח וזה מה שתמיד אצלי בראש ועושה לי את המצב חרא כי מיום ליום כשאני

מתקשרת אליו כדי לשאול איך הוא מרגיש והקול שלו נשמע יותר ויותר גרוע...

-אתמול יצאתי והיציאות האלה כבר ממש מעצבנות אותי. אני יוצאת כדי לראות חברים אנשים אבל אף פעם כולם לא יכולים

פשוט לשבת איפושהו ביחד ולצחוק ולדבר נורמלי, ב"חבורה" הזאת שלנו יש כל מיני חלקים שיש להם בעיות ביניהם כל שניה

אני שומעת "בוא רגע לדבר בצד" אבל בעצם אני יודעת למה זה קורה, כי זאת חבורה של מאנייקים שאי אפשר לבטוח באף אחד. בגלל זה יש את הריבים והאגרופים והבכי והעלבות. אפילו יש כמה אנשים בחבורה שלא מדברים אחד עם השני בגלל

מה שקרה להם פעם והם אפילו לא חושבים על לתת התנצלות אחד לשני או לשבת רע ולדבר על זה ולפתור הכל וכן אני יודעת שזה לא קל אבל שווה לנסות. הלוואי שהיה אפשר יום אחד לצאת, לשבת כולם באזור אחד ביחד ולספר הכל בלי שיגלו אבל תמיד יש את ההומו שחייב להפר משהו או לגלות משהו וזה דופק הכל. אז חבל כבר למה אנחנו ניהיים, אנשים הולכים ובאים.

החבורה מתפרקת אבל באים חדשים ואני מקווה שישארו הפעם. אני כבר לא ידועת אם לקרוא לזה "חבורה" כי חצי ממנה בצד אחר איפושהו רבים גכל הזמן, בוגדים והולכים מכות. \:

P.S

אל תתייחסו (מי ששומע) לצחוק שלי או לקול שלי בגלל שהייתי מצוננת ועדיין יש לי שיעול ואני נחנקת אז יש לי צחוק נוראי 3:

*אה כן ויש לי חברה XD דשה 333>

היחסים שלי עם אמא משתפרים מאוד, אני פשוט משתדלת לשות מה שהיא אומרת לי ולסדר ואז הכל בסדר, והיא גם החזירה לי כבר את הפלאפון (למי שלא ידע) וגם היום היא החזירה לי את הבגדים שלי!!!11 *-*

זין.

GOODBYE

3>