| 11/2008
הקאפיטליסט הרע והרגולטור הטוב
האמונה ברגולציה בנויה על האמונה הבסיסית ברוע של הקאפיטליזם. לפי אידיאולוגיה זו, ששמה מארקסיסם - כי מקורה בקארל מארקס - הקאפיטליסטים הם רשעים. הם תאווי בצע, לא איכפת להם מכלום, חוץ מהכסף שלהם, הם מתעשרים על ידי ניצול העמלים המסכנים, והם משחיתים את החברה והסביבה. כאלה הם, אין מה לעשות, כך הטבע ברא אותם.
"אז נכון, אין לנו ברירה אלא לתת להם להקים מפעלים לייצר סחורות, כי כאשר ניסינו והלאמנו את כל המפעלים, וניסינו לנהל אותם בחוכמה של הפעילים טהורי הלב והקומיסירם החכמים והטובים שלנו, נכשלנו כשלון חרוץ, וגזרנו עוני מחפיר על מאות מיליוני בני אדם (וגם רצחנו, ברוב טוב ליבנו, כמה עשרות מליוני בני אדם).
הקאפיטליסטים הם טובים בלהקים מפעלים ולייצר סחורות וחייבים לתת להם לעשות את העבודה. אבל, בכל זאת, אנו, האנשים הטובים, החכמים, והבלתי מושחתים - צריכים לפקח עליהם ולהסדיר את פעילותם כדי למנוע מהרשעים הטיפשים האלה לדרדר את הכלכלה למשברים תכופים. כי אנו (בדרך כלל אנשי אקדמיה) ניחנו בתבונה עילאית, וגם במוסר גבוה, הרבה מעבר לקאפיטליסטים הרשעים. אנו לא סובלים מכל המגרעות של הקאפיטליסטית, מרשעות וטיפשות ורדיפת בצע וההסתכלות הצרה על האינטרס האישי. אם רק יופקד הכוח בידנו, אנו ננווט את הכלכלה לחופי מבטחים ללא משברים ובעיות, אנו נעזור לקאפיטליסטים לעזור לעצמם ולא להקלע למשברים. נעזור באמצעות הפעלת כוח הכפיה הממשלתי, כי הקאפיטליסטים הרשעים והטיפשים מסרבים לעזור לעצמם, ולא יודעים מה טוב בשבילם ובשבילנו, בלי עזרתנו."
השקפת עולם זו אינה נכונה.
הקאפיטליסט אינו רשע ובוודאי אינו טיפש. הוא לא יוצר משברים בגלל טיפשותו או רשעותו. הוא אינו מחפש הפסדים ופשיטות רגל. הוא עושה כמיטב יכולתו כדי למנוע משברים. הוא עושה כמיטב יכולתו כדי לייצר תמיד כמה שיותר סחורות שאנשים צריכים, למכור כמה שיותר ולהרוויח כמה שיותר. הרגולטור הממשלתי אינו אדם עליון, לא מבחינה מוסרית ולא מהבחינה השכלית. אין לו יותר שכל או יותר מוסר מאשר לקאפיטליסט. הרגולטור הממשלתי אינו אדם שונה מהקאפיטליסט, במקרה הטוב. במקרה הרע, הוא אדם יותר טיפש ויותר רודף כוח, אבל נניח לזה, ונניח שהרגולטור הוא חכם וישר לא פחות מהקאפיטליסט - אבל בטח שהוא לא יותר חכם וישר - הוא אדם כמו כולם.
העניין הוא שהמערכת הכלכלית היא מאד מסובכת וגדולה, ולא ניתנת לשליטה. אנו, כבני אדם, יכולתנו לצבור מידע ולשלוט עליו מוגבלת. אין לרגולטור שום חוכמה יתירה, שום כלים מיוחדים, שום מקור חוכמה נסתר, שיאפשרו לו לנהל את הכלכלה בצורה יותר טובה מהיזמים והמנהלים של העסקים. אין לרגולטור פתרונות קסם. יש לו רק כלי אחד - הכוח, והכלי הזה מאד מסוכן.
הרגולציה קיימת לא פחות זמן מהקאפיטליזם. מאז ומתמיד ניסו מלכים ושליטים לכוון ולשלוט בתהליך הייצור של העושר, בדרך כלל במטרה לשדוד, לטובת עצמם. אבל הרגולציה במובן המודרני, קיימת לפחות מסוף המאה ה 19 - אנשי הממשלה מנסים לתקן את מגרעות הכלכלה ולכוון אותה יותר טוב. כל המשברים של 150 השנים האחרונות קיימים לא בחלל חסר רגולציה, אלא בסביבה נשלטת על ידי הרגולטורים הממשלתיים. הרגולטורים פעלו וניסו אך לא הצליחו למנוע משברים. בכל זאת המאמינים ברגולציה אומרים: "אולי לא פעלו מספיק, אולי טעו, אולי היו נגועים בשחיתות, אנחנו שונים, עכשיו נעשה עוד יותר רגולציה, ולא נטעה ונצליח".
זו תקוות שוא. אין לרגולטורים לא יתרון של חוכמה, לא יתרון של מוסר, ולא כלים מיוחדים כדי לטפל במשברים.
התקוות שתולים ברגולציה אינן מוצדקות, לא מבחינה פילוסופית ולא מבחינה אמפירית.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
