קו ישר

היפאנים היו ידועים בחריצותם המופלגת, ובנאמנות אין קץ לחברה שמעסיקה אותם. זה היה פעם. היום, רוח השיוויוניות והשלווה הגיעה ליפאן. הרבה צעירים מסרבים להתאמץ ולהתקדם בסולם הדרגות לתפקידי ניהול. תפקיד ניהולי פירושו יותר עבודה, יותר אחריות, שעות יותר ארוכות. וברוח השיוויוניות - ההבדל במשכורת לא מי יודע מה, כלומר - הקידום בדרגה לא מביא תוספת גדולה בהכנסה. מאידך - גם בדרגות הנמוכות ההכנסה לא רעה, אז למה להתאמץ? יותר כדאי ליהנות מפנאי, פעילות חברתית ומשפחתית, ולשקוע פחות בעבודה.

החברות הגדולות ביפאן אובדות עצות, אין הן מצליחות למלא את המשרות הבכירות הדרושות.

התופעה לא חדשה לנו. אני מכיר היטב את הצעירים היושבים על ברזלים במרכז המסחרי בצהרי היום ומפטפטים. כאשר מציעים להם עבודה - הם מסרבים (אלא אם כן זה בשחור). הם מעדיפים את קצבת הבטחת ההכנסה - עם הפנאי על משכורת לא הרבה יותר גבוהה תמורת עבודה של ממש.

תגמול נאה על פי התפקיד והתפוקה בעבודה היא תמריץ לפריון עבודה גדול. איש לא אוהב להתאמץ בחינם.

שיוויוניות היא תמריץ לבטלה.

יעקב