פרופ' אבישי בראוורמן מייצג את מיטב העמדה של השמאל האקדמי, הנטוש מהמציאות. הוא תמיד דוגל ביותר תקציבים - יותר לאוניברסיטאות, יותר לצימצום פערים, יותר לזקנים, יותר לעסקים קטנים ויותר לכו-ו-ו-לם.
כי הכסף צומח על העצים, ופקידי האוצר הרשעים והחשוכים (הנגועים באידיאולוגיה קאפיטליסטית) מסרבים לקטוף אותו ולחלק ביד נדיבה. אבישי בראוורמן הוא אדם רחב לב ונאור, חסר כל אידיאולוגיה, והוא יחלק בשפע לכולם. את הכסף של מי יחלק? ממי יקח? מאף אחד. הוא לא אדם רע שלוקח כסף מאנשים. הוא מחלק מה שצומח על עצים ולא שייך לאף אחד, ורק מחכה לו.
בישראל, התפיסה שאני מייצג, וכך גם עשיתי בעבר, מדברת על סוציאל דמוקרטיה. מהי סוציאל דמוקרטיה מעבר לפראזה? זה אומר קפיטליזם נאור שבו ממשלה יעילה ואחראית משקיעה בבריאות, בחינוך ובהשכלה הגבוהה ונאבקת באי שוויון, במקביל לתחרות חופשית עם מערכת בקרה ואכיפה בשווקים הפיננסים, ולא תהליך הפרטה ללא גבול שמעביר מונופולים ממשלתיים לפרטים.
פרופ' בראוורמן היה בעד הרחבת התקציב והגדלת הגרעון לפני המשבר. אז הוא אמר: "יש כסף, יש צמיחה, למה לדאוג? רק עוד קצת גרעון - למה לא??". עכשיו הנימוקים שלו השתנו: "יש משבר, דרוש תימרוץ כדי להחלץ מהמשבר ולמנוע אבטלה". אצלו תמיד דרוש גרעון, תמיד דרוש תימרוץ, תמיד דרושה יותר הוצאה ממשלתית, ולא משנה אם יש משבר או צמיחה. לא חשוב מה התירוץ, העיקר הגרעון והאידיאולוגיה.
"מהי סוציאל דמוקרטיה מעבר לפראזה?" - סוציאל דמוקראטיה היא יצירת מיסוי גבוה (החרמת פרי עבודתם של המגזר היצרני), וגרעונות גבוהים - כלומר אינפלציה עתידית שתוביל לקריסת המשק.
יעקב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
