עדי מינץ כותב במאמר טוב בynet - שאם הממשלה כבר הולכת להוציא 10 או 20 מיליארד שקל לתימרוץ הכלכלה, צריך להשקיע את הכסף בהיי-טק ולא בכבישים. צודק!
בימי רוזוולט השקיעה הממשלה בעבודות דחק, בכבישים ומערכות ביוב, כדי לספק עבודה למיליונים של פועלים רעבים ללחם. זה היה אז. היום, מנסים כלכלנינו החכמים ליישם את הלקח (המפוקפק) של אז, ושוב להשקיע בכבישים ועבודות דחק. משום מה שכחו את הייעור...
כמו שאמר עדי מינץ - הבעיה אינה עם רבבות פועלים פשוטים, טרקטוריסטים, בעלי משאיות וקבלני עבודות עפר מובטלים. אין אבטלה גדולה בתחום זה. למעשה אין אבטלה כלל בתחום התשתיות. ברוך השם, גם בשאר התחומים עדיין אין אבטלה גואה המצריכה צעדי ייאוש, אבל בטח שלא בתשתיות כבישים.
השקעה בתשתיות (מעבר לתשתיות הנחוצות במילא, שהיו מתוכננות במילא) - לא תתרום כלום לכלכלה הישראלית. השקעה מוגזמת בתשתיות תגרום לייבוא מוגבר של פועלים זרים מסין ומתורכיה, ונהגי טרקטור ממזרח ירושלים. פועלים ישראלים אינם עובדים בהמוניהם בבניין. לא צריך להגזים ולראות את התשתיות כדבר היחידי שיש.
לעומת זאת, מי שעלול לסבול מהמשבר הנוכחי (למזלנו הסבל עדיין לא גדול) זה מגזר ההי-טק מפני שהוא כולו מיועד לייצוא, ועלול לסבול מירידת הזמנות מחו"ל. ובנוסף - השקעה בהיי-טק, ובמחקר ופיתוח בכלל (כולל מחקר רפואי וביו-טכנולוגי) יניב פירות בעתיד, יביא לחיזוק הענף ששימש כמנוע צמיחה העיקרי למשק בעשור האחרון.
כלכלני האוצר: תרדו מקפאון מחשבתי. היום לא 1933, תרדו מייבוש ביצות, סלילת כבישים ועבודות דחק. זה לא נחוץ ולא מועיל.
יעקב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
