קו ישר
איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג. |
| 11/2008
מכרות תמנע - לא עסק של רוני בראון
"חברת ערבה מיינס מאיימת לפטר את 150
עובדיה במכרות הנחושת בתמנע, לאחר שלטענתה, מרכז ההשקעות נסוג מההבטחה
להשקיע בפרויקט. עובדי חברת הכרייה, פגינו הערב (ג') מול כנס ישראל שדרות, בו ישתתף גם שר האוצר, רוני
בר-און."
העובדים אכן הפגינו והתפרעו.
אבל, רוני בראון צודק.
 ממשלת ישראל אינה צריכה לעסוק בכריית נחושת, וגם לא בהענקת מענקים לכורי נחושת או לכל חברה אחרת.
הבעיה עם מכרה תמנע אינה העדר מענקים מהממשלה אלא ירידת מחירי הנחושת בעולם, שהופכת את הכריה לבלתי כדאית.
מאמר ארוך בניו יורק טיימס מספר את הסיפור של מספר עיירות של מכרות נחושת באריזונה. הכורים שם כבר רגילים לתנודות. מחיר הנחושת עולה ויורד, כאשר עולה שוכרים עובדים, משלמים משכורות טובות והעיירה משגשגת, בונה בתים ועסקים חדשים. כאשר המחיר יורד, סוגרים מכרות, עובדים רבים מאבדים את עבודתם ועוזבים, והשגשוג נעלם. זהו תהליך קבוע ומחזורי. זה חלק מחיי הכורים, חברות המכרות והעיירות. שום מענק של משרד התעשייה והמסחר לא ישנה זאת.
מחיר הנחושת עלה מאד מאז שנת 2003 והגיע לשיאו הקיץ. במשך השנים חברות רבות פתחו מכרות חדשים או חזרו להפיק במכרות שננטשו בעבר, כמו תמנע. אולם, פתאום, מחיר הנחושת צנח ב 60% - וחלק מתכניות ההרחבה נזנחו, ומכרות אחרים שבים ונסגרים.
עוד דוגמה לתופעה שציינתי בפוסט קודם - המחזוריות של העסקים: כאשר מחירו של מוצר עולה קופצים הרבה יזמים ומייצרים אותו מוצר, אלא שמספר היזמים גדול מדי, וכאשר המפעלים מתחילים לייצר (שנה או שנתיים אחרי שהוחלט על הקמתם) מסתבר שהוקמו מפעלים רבים מדי, ויש עודף היצע בשוק, והמחיר יורד.
רוני בראון לא יכול לעזור בכלום, אין הוא יכול, או צריך, לשלם משכורות לאותם עובדים מקופת המדינה.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
