קו ישר

ניר פפאי, מהחברה להגנת הטבע, קורא ב ynet להטיל מגבלות על שימוש מים ביתי ועירוני – או במילים פשוטות לסגור את הברז העירוני, לייבש גינות ציבוריות ופרטיות. הוא אומר:

בשונה מהפחתה בהשקיית גינות נוי, קיצוץ בחקלאות משמעותו פגיעה קודם כל בפרנסה של החקלאים, וגם פגיעה בלתי הפיכה בתבנית נוף הארץ עליה גדלנו. אנו נדרשים כעת, בשל המצב, לקצץ בכל התחומים, אך קיצוץ כה כבד בחקלאות, שמשמעותו זניחת מטעים ופרדסים, לפני שקיצצנו אצלנו בבתים ובגינות, הוא לא מוסרי ולא הוגן.

נכון הוא שאין מים. בייחוד בשנת בצורת, כמו שנה זו, המצטרפת לעוד לפחות 5 שנות הבצורת האחרונות. ונכון הוא שנידרש קיצוץ בצריכת המים, כי פשוט אין מים, לא בכנרת, ולא באקוויפרים.

אולם החקלאים – הם מעטים במספר, רק 2% מהמועסקים במשק עוסקים בחקלאות, ומהם – 30% עובדים זרים. החקלאות מייצרת פחות מ 2% מהתל"ג. אולם הם צורכים כ 50% מהמים השפירים בישראל. האם זה מוסרי? שאנשים כל כך מעטים יבזבזו כל כך הרבה מים?

ועכשיו למחירי המים: (2007): לחקלאות: 1.5 ש"ח, לתעשייה ורשויות מקומיות: 2.8 ש"ח, לצרכנים ביתיים - 5-7 ש"ח.

האם זה מוסרי שהחקלאים ישלמו כל כך מעט, וכל השאר כל כך הרבה ? אם נניח שמחיר מ"ק מים מותפלים הוא כ 4 ₪ - איך ייתכן למסור כמות כל כך אדירה של מים (500 מיליון מ"ק) לחקלאים במחיר 1.5 ₪ ?

ואחרון אחרון – הנימוק ה"ירוק": החקלאים משמרים את הנוף הירוק של ארצנו... בסדר... אבל באיזה מחיר? והאם הגינות הציבוריות והפרטיות אינן "נוף ירוק" ?? האם הן אינן תורמות לאיכות החיים של הרבה יותר אנשים, כולל הילדים המשחקים בגינות כל יום?  לעומת אותם פרדסים שאיש אינו מגיע אליהם אלא רק רואה מרחוק, לפעמים.

אינני יודע מדוע מר גיל פפאי (והירוקים בכלל) יש להם אהדה מיוחדת לחקלאים, כאשר החקלאות היא אחד הענפים היותר פוגעים בטבע. החקלאים שואבים את כל המים מכל הנחלים, החקלאים מדבירים חיות בר.

הגינות הביתיות והעירוניות הן לא פחות ירוקות מהפרדסים. אנו לא רוצים לחיות בסביבה עירונית נטולת גינות. 98% מהאוכלוסייה חיה בסביבה עירונית, ומשלמת מחיר מלא עבור המים שהיא צורכת, בגינות הציבוריות והפרטיות התורמות תרומה גדולה לאיכות החיים .

(פורסם גם בבלוג הירוק)

יעקב