קו ישר

נתבשרנו בקול תרועה גדולה על התקיפות ההרואיות בסודן, ועל "הזרוע הארוכה" של צה"ל שתפגע באויבינו בכל מקום.
הכל דאווין, הכל ספין, הכל למען הרושם. הכל שקר. הסגנון האופייני של אולמרט. הכל רושם ושוויץ, וומעט מאד תוכן, או יותר נכון - כלום אין מאחורי זה.

אם מישהו היה רציני בקשר לשמירת בטחוננו, והגנת הארץ מפני איום הטילים מעזה, אותו מישהו היה תופש את ציר פילדלפי במבצע האחרון ("עופרת יצוקה") - ולא היה עוזב אותו. על ידי שליטה בציר פילדלפי יכולנו להבטיח שלא יוכנסו אמצעי לחימה מסוכנים לנו לרצועת עזה. זה צורך בטחוני חיוני. הפקרת ציר פילדלפי ב 2005 היה מעשה הפקרות וחוסר אחריות בטחוני. אי תפישתו ב 2009 - המשך ההפקרות.

במקום זה עושים מבצעי ראווה בו מפציצים משאית בסודן. אללה יודע מה היה במשאית, אם בכלל הייתה משאית נשק או סתם משאית זבל. יכולים לכתוב בעיתונות שלנו עד מחר שבחים על המודיעין שלנו שיודע להבחין בין משאית זבל לבין משאית נשק בסודן. אל תאמינו. אלה סיפורי מעשיות. וגם אם פגעו במשאית אחת זה לא אומר שמאה אחרות לא עברו. התקיפה בסודן לא תרמה כלום לבטחוננו. ממש כלום. מעשה לא רציני.

מי שבטחון ישראל יקר לו - יועיל לשמור על מה שאנו מסוגלים לשמור: על הגבול עם עזה. הפצצה בסודן אינה עוזרת במאומה. במקום לנקוט צעדים לשמירה על הגבול נוסעת הגברת ליבני לוושינגטון באמצע המלחמה לטכסים מבויימים וריקניים של חתימה על ניירות חסרות ערך, בו מתחייבת שרת החוץ רייס (שנותרו לה 3 ימים לכהן) שארה"ב "תעשה כל שביכולתה" (כלומר כלום), לסיכול הברחות. מחזה מגוכח ומביש.

מה שאיפיין את אולמרט האיש ואת ממשלתו זה חוסר היכולת להבחין בין מציאות ממשית לבין דאווין וספין. הרושם, העבודה בעיניים, הספין - זה כל מה שהם הבינו ועשו.

תוספת:

אם יש לנו באמת יכולת לפגוע במטרות רחוקות, מוטב היה לשמור על קלפינו ולהמנע מלגלותם, על מנת לעשות שימוש ביכולת זו ברגע חשוב ומכריע. במקום זה בוזבזה ההפתעה על לא כלום. מה שנעשה בתקיפה בסודן -  היה חסר חשיבות וחסר תועלת. בזבוז ההפתעה וגילוי קלפנו ויכולותינו היה מעשה חוסר אחריות משווע. המבצע הזה הוא בעצם פגיעה בבטחוננו.

יעקב