| 5/2009
חינוך תקין ללא כסף (רק עם שכל)
מאמר מצויין על מפגעי החינוך בישראל, מפי מורה (קובי לוי) המדבר מהשטח. מידע פנימי, שכולם מכירים אך מתעלמים ממנו. אפשר לשפר הרבה את מערכת החינוך, ובלי תוספת תקציב כמו שגדעון סער הלא חכם ולא מנוסה דורש. (התאפקתי מאד כדי לא להכניס מילים לא מכובדות אחר שם השר)
קטעים:
הבעיה העיקרית פה היא לא כסף.
למערכת החינוך חסר כסף, כמו שלכולנו חסר כסף. תמיד. העניין הוא שחינוך טוב
אפשר לעשות גם עם מעט מאוד אמצעים. כסף אמנם יכול לשפר את המצב בחלק
מגזרות המלחמה היומיומית של המורה בכיתה, אבל לא יפתור את בעיות היסוד של
מערכת החינוך. חובת התלמיד - אווירה לימודית
כל תלמיד יודע לשנן את זכויותיו. אסור להוציא את התלמיד המפריע מהכיתה
ביוזמתך, גם אם הוא לא מאפשר לשאר ללמוד, אבל מצד שני, אם הוא החליט שהוא
"צריך ללכת לשירותים", אתה חייב לאפשר לו, שהרי לא יתכן מצב "נוראי" שבו
תלמיד מתאפק חצי שעה. כך, בחסות הדמוקרטיה ובשם זכויות התלמיד, הבלאגן
בכיתה חוגג. למעשה, הוראה היא מרכיב חלקי בלבד עבור מורה, וחמור מכך: אין
לו כלים להתמודד עם בעיות המשמעת.
אופי הכיתות וחלוקתן
החלוקה הקלאסית לכיתות בתיכון (ספרותית, כיתת כימיה) עברה לעולם שכולו
טוב בשם הדמוקרטיה, כמובן. ליתר דיוק, בשם השוויון. לא נעים להגיד לילד
שהוא בכיתה ספרותית, למשל. "הוא ירגיש נחות". מה נעשה? נערבב את כולם
וניצור כיתות "שוויוניות", בלי הבדלי רמות.
התוצאה? כיתות הטרוגניות שבהן המורה צריך לכוון למכנה הנמוך ביותר כדי
שכווווווווולם יבינו. למה זה רע? כי בפועל כולם נפגעים. לחלשים והמתקשים
לא מקבלים מענה, והחזקים משתעממים.
ובסוף הערה מן הלב של טוקבקיסט - מורה לשעבר (בהמשך אותו מאמר).
כל זמן שמורה הוא בחזקת הוצאה ל"מערכת החינוך" ותלמיד הוא הכנסה, ימשיכו
ה"מנהלים" להתייחס אל שני הצדדים בהתאם. בעייה נוספת היא מנהלים עלובים,
חלקם מתוצרת צה"ל שאין להם מושג בחינוך, שכל מה שמעניין אותם זה תקציבים
ושהעיתונות לא "תטפל" בהם (בהרבה מקרים לא בצדק). תוסיפו לכך את הבזבוז
הנוראי על "תפקידים" במערכת (אינפלציה של "סגני מנהל", אחראי'ת על מערכת
השעות, רכזות מכל הסוגים,"מנהל אדמיניסטרטיבי, גיזבר/ית ועוד) את
ה"יועצות" ששולטות בפועל בבתי הספר ומסיתות נגד המורים, את האנרכיה
המוחלטת (באים כשמתחשק, נוסעים לסקי בזמן הלימודים , על הכנת שיעורים בכלל
אין מה לדבר), שיטת "בחינות הבגרות" המטומטמת ועוד ועוד.
ההדגשים שלי.
מערכת החינוך חולה מין היסוד, אני אישית מכיר מערכת חינוך הרבה יותר טובה, הן בארץ והן בחו"ל, מכיר מידע אישי, ומהתקופה שלא היה כסף בכלל. כשמורה היה מורה, לתלמיד היה כבוד אליו ואף יראה, והמורים עסקו בללמד את החומר ולא בנסיונות "לחנך", על ידי העברת שטיפת מוח אידיאולוגית.
החוליים האלה הם תוצאה של שתי בעיות יסוד: 1. אידיאולוגיה חולנית, דקאדנטית, הרסנית, פוסט מודרניסטית, ניהיליסטית, של החינוך עם זיבולי שכל על "דמוקרטיה", "שיוויוניות" ופסיכולוגיציה מוגזמת. לפי דעה זו דמוקרטיה=באלאגן. אידיאולוגיה שלא מאפשרת להשליט משמעת בכיתה וליצור תנאים של לימודים. לצערנו אידיאולוגיות כאלה שולטות בכל תחומי החיים, לאו דווקא בחינוך, אבל בחינוך הפגיעה קשה במיוחד. 2. הריכוז, השליטה הממשלתית המוחלטת, הכופה את אותם השיטות והנהלים על כולם, ומפיצה את המחלה, בפקודה, לכל מוסדות החינוך. במקום חינוך המוענק על ידי מחנכים יש לנו חינוך הנשלט בידי פוליטיקאים ובידי בירוקרטיה אידיאולוגית שיצאה מדעתה.
אנו זקוקים לבתי ספר עצמאיים. כל מנהל ינהל את בית סיפרו כמיטב הבנתו. סמכו עליהם שימצאו את המורים הכי טובים, ואת השיטות הכי טובות, ויצוצו בתי ספר נהדרים. כל תלמיד (והוריו) יבחר את בית הספר המתאים לו ביותר, מבין מגוון רחב של בתי ספר קיימים. אלה שלא יהיו טובים, לא יהיו להם תלמידים ויאלצו להסגר.
יש להוציא את הממשלה מתחום ניהול החינוך. לבטל את משרד החינוך. משרד האוצר יעביר לכל בית ספר, או לכל תלמיד, תלוש בשווי ההוצאה לחינוך.
כולם מבינים שמערכת החינוך שלנו הרוסה מהיסוד, וכל מי שנמצא בה, תלמידים ומורים, גם מבינים למה. ובכל זאת אין אנו מסוגלים להשתחרר מהטירוף. יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
