| 7/2009
הצדק והדמוקרטיה זה אני!
"הסרט הדוקומנטרי על אהרון ברק לא היה יותר מאשר שיר הילל לשופט בדימוס", "הסרט היה לכל אורכו פיסת טלוויזיה סטרילית לגמרה" - זו הביקורת המאד מתונה שיש לאריאנה מלמד ב ynet על הסרט. זה היה סרט שטחי וגרוע. אבל דבר אחד כן ניתן היה ללמוד ממנו, מבלי שהיוצרו (חתנו של ברק) התכוון לכך: השטחיות של ברק עצמו, (לא של הסרט).
עומד השופט ברק, מישיר מבט למצלמה (ופניו ממלאים את כל המסך) ואומר בלי למצמץ: "אני שופט לפי החוק, לפי הצדק בלבד. לא לפי אינטרסים או מניעים אישיים". אכן טיפוס צנוע השופט ברק...
בספרי אזרחות לכתה ו' כתוב ששופטים שופטים לפי החוק והצדק. אבל אנחנו, אנשים מבוגרים, יודעים שמה שכתוה הוא אידיאל ערטילאי. בפועל פוסקים השופטים על פי השקפת עולמם, המנחה אותם בפירוש החוקים, ולפעמים גם על פי אינטרסים שונים. השופטת המועמדת לבית המשפט העליון בארה"ב, סוניה סוטומאיור (לא מאור גדול, המוזכרת במאמר) הודתה בכך ואמרה ש"כולם יודעים זאת". אין שום אפשרות לנתק את הפסיקה מהשקפת העולם, גם אם השופט הוא באמת התגלמות היושר והיושרה האישית.
אבל אהרון ברק לא מבין זאת. הוא לא מבין שקיימות השקפות עולם אחרות, שונות משלו, ולגיטימיות לא פחות. הוא שטחי ואטום מבחינה אינטלקטואלית עד כדי שאינו מסוגל להבחין בדעות של אחרים ולהבינן. לפי השקפתו: מה שהוא חושב זה הצדק המוחלט, זאת ה"דמוקרטיה" ואין משהו אחר.
אדם זה שלט ביד רמה במדינה 10 שנים. אדם רודף כוח, השיג לעצמו כוח מולחט. הוא השתלט על תהליך מינוי השופטים (עם כיסוי עלה תאנה דק ששמו "הועדה למינוי שופטים, בה היה לו כוח וטו), ולכן כל (או מרבית) השופטים בעליון קורצו מהשטנץ שלו והיו ליס-מנים. איש לא העז להתווכח איתו, ומינוים של שופטים בעלי דעות אחרות (רות גביזון למשל) הוכשל על ידו.
אפילו בארה"ב מבינים היטב את הבעיה של השקפת העולם של השופטים. שם הנשיא ממנה את השופטים (באישור הסנאט), והשופטים הם באמת עצמאיים, ולא מקורבים לאיש, גם לא לנשיא בית המשפט העליון. נשיא דמוקרטי ממנה שופטים בעלי השקפות "ליברליות" (קרי - שמאליות - בארה"ב), ונשיא רפובליקני ממנה שופטים בעלי השקפות שמרניות. כך נוצר איזון עדין בין האידיאולוגיות, ובית המשפט העליון אינו עשוי, שם, מקשה אחת, ולא נשלט על ידי אדם אחד.
כוח יתר בידי אדם אחד הוא ההיפך מדמוקרטיה, אבל זה הדבר שהשופט ברק חתר אליו ואף השיג. הכוח של שופטי העליון, שמתנקז למעשה בידיו של נשיא הבית המשפט העליון (בגלל שיטת המינויים) הוא כוח ללא הגבלות. השופטים אינם נתונים לבחירה או לביקורת כלשהיא. כוח מוחלט. ובהשראת ברק הם משתמשים בכוחם ביותר ויותר תחומים של החיים שאין ביניהם ובין שפיטה שום קשר. "הכל שפיט" אמר ברק - "על פי ישק דבר". השקפת עולמו של השופט ברק ("דמוקרטיה זה אני") היא השקפת עולם מעווטת ומסוכנת ביותר. דמוקרטיה היא משחק של ריסונים ואיזונים בין כוחות שונים. את המשחק הזה ניסה, ואף הצליח ברק לקלקל.
גם אם השופט ברק בעצמו היה חביב על מחנה פוליטי אחד, שמחא לו כפיים כל הזמן, אנשי השמאל צריכים להבין שלא תמיד מי שיחזיק במשרה ובכוח יהיה "מאנשי שלומנו". אם יוצרים דפוס התנהלות מסוים - יכולים גם אנשים אחרים, פחות חביבים על השמאל, להכנס לנעלי הנשיא של העליון.
אני מברך את השופט ברק על שפרש מכס המשפט.
אני קורא לשר המשפטים ולכנסת לתקן את המעוות, להחזיר את בית המשפט העליון למידתו הטבעית המכובדת, כמו, למשל, בארה"ב - לא "הכל שפיט" אלא רק דברים עקרוניים, משפטיים.
העיקר: לא ייתכן שבית המשפט העליון ימנה בעצמו את שופטיו. יש לבטל לחלוטין את השתתפות השופטים העליונים בועדה למינוי שופטים, או להקטינה למינימום (רק נציג אחד).
את התיקונים האלה דחוף לעשות - בשם הדמוקרטיה והחופש.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: