קו ישר
איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג. |
| 8/2009
ניהול הקרקעות
(קטע שלישי בנושא)
מנהל מקרקעי ישראל (ממ"י) מנהל את מרבית הקרעות במדינה - קרקעות פנויות, קרקעות חקלאיות, קרקעות עירוניות, קרקע בנויה - הכל. הרפורמה שהתקבלה (העברת בעלות לבעלי הדירות) חלה רק על דירות ובתי מגורים במגזר העירוני. בעלי דירות או בתים בערים (ורק הם) יקבלו בעלות מלאה על הקרקע עליה יושבת דירתם. בעלות זו היא השלמה לבעלות המלאה על הדירה עצמה, שממנה הם נהנים כבר.
לגבי בעלי נכסים אלה (כמה מאות אלפים) - נושא חכירת הקרקעות ממ"י בא לידי ביטוי בשני מצבים: אחד - תוספת בניה: בנושאים של רישוי בניה עוסקות וועדות התכנון למיניהן, לא המנהל. המבקש לבנות חייב לבקש היתר בנייה ולעמוד בקריטריונים חמורים - של הוועדות - לא של המנהל. בנוסף, הוא נידרש לקבל חתימה של המנהל, למסור למנהל העתק של בקשת ההיתר (תכניות ההגשה). ממ"י מהווה חותמת גומי - הם חותמים אוטומטית על כל בקשה, לאחר שמתייקים העתק. זהו הליך מיותר וחסר תועלת.
הקטע השני - בעת מכירת הנכס, חייבים לקבל חתימה של "הסכמה" מהמנהל - אך גם חתימה זו היא חותמת גומי. המנהל רושם לעצמו את ה"חוכרים" החדשים, אבל אינו יכול להפעיל כל שיקול דעת ואינו יכול לסרב למכירה. עוד פעם - הליך בירוקרטי מטריד אך חסר תוכן.
גם מינהל מקרקעי ישראל (יוזם החוק) וגם ראש הממשלה נתניהו צודקים: אפשר לפטור את ממ"י מניהול ספרים כפול, ולהסתפק ברישום הנכסים שמנהל רשם המקרקעין (הטאבו). זה יחסוך הרבה עבודה והוצאות למינהל. אלא שכדי לבצע את ה"רפורמה" הזו - לא היה צורך להשתמש בשם המפוצץ "הפרטה" שהוא כמו סמרטוט אדום לאנשי השמאל. אפשר היה להמשיך ולקרוא לקרקעות אלה "קרקעות המדינה" שמוחכרות לאזרחים - ורק הרישום שלהם יתנהל בטאבו (כמו עד עכשיו) ולא בממ"י. כך היה מושג החיסכון האדמיניסטרטיבי בלי הבאלגן הסמאנטי. בלי להסתבך במלחמת סיסמאות ושלהוב יצרים.
טענות השמאל כאילו "בעלי הון" (רחמנא ליצלן) ישטלתו על הקרקעות הן מנותקות מהמציאות. גם היום - מי שקובע מה מותר ומה אסור לבנות הן וועדות התכנות והבניה, לא בעלי הקרקע. הבניה נעשית על פי תכניות בנין עיר מאושרות בועדות ציבוריות, ולא על פי גכחמות של בעלי הון. הפקעות של קרקע לצורכי ציבור ניתן לעשות בקרקעות פרטיות בדיוק כמו בקרקעות מוחכרות - אין שום הבדל.
המצחיק בכל הדבר - שכל הצדדים הסתבכו במלחמות של סיסמאות ריקות מתוכן מעשי, בשילהוב יצרים לריק. זו היתה מלחמת חורמה אידיאולוגית - על מילים, על סמלים, ולא על שום דבר ממשי. מה שמלמד על כוחן של מילים.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
