קו ישר
איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג. |
| 10/2009
גדולים מכדי ליפול ומולאמים
האחרון שהלאים בנקים במדינה מערבית היה הנשיא הצרפתי פרנסואה מיטרן, ב 1980. הוא האמין שהממשלה יודעת יותר טוב לנהל בנקים מהיזמים הפרטיים, רודפי הבצע. הוא היה סוציאליסט גאה. הנשיא הצרפתי שאחריו חזר והפריט את כל מה שמיטראן הלאים. (מיטראן הלאים גם כמה חברות תעשייתיות גדולות כמו חברות הרכב).
עכשיו הולך הנשיא אובמה באותה דרך. אובמה סוציאליסט בסתר (שייך ל"אנוסים" שנאלצים לסגוד לדתם בסתר, כי היא לא מקובלת על הציבור בארצם). גם הוא הולך להלאים את הבנקים, אבל אל תדאגו, לא את כולם, רק את "הגדולים". ומי מגדיר מה פירוש "גדולים" - ניחשתם - אובמה (כלומר אנשיו). את חברות הרכב כבר הלאים גם כן.
כל הכלכלנים והפרשנים, מקיר לקיר, מסכימים שהמשבר האחרון (של 2008) היה נורא, והדרך היחידה למנוע משבר נוסף היא להדק מאד את הפיקוח על הבנקים. לא חשוב שהמשבר נגרם בעיקר על ידי הבנקים הממשלתיים פרדי ופאני שפעלו על פי ההנחיות הפוליטיות של הקונגרס - ונתנו משכנתאות ל"חלשים" שאינם מסוגלים להחזירן. הדרך המתבקשת למנוע משברים היא לפרק את הבנקים הממשלתיים שגרמן אותו. אבל הדבר "לא יעלה על הדעת" מבחינה אידיאולוגית. לא. חייבים להדק את הפיקוח הממשלתי עוד יותר על כול הבנקים.
ישבו יועציו הכלכליים והכינו תכנית מפורטית להידוק הפיקוח על הבנקים, הנה היא כאן. מאמר בנושא תוכלו לקרוא כאן. כמובן שההצעה אומרת שיוקם גוף ממשלתי חדש, לפיקוח על הבנקים. זה מובן מאליו, לא חשוב מה הבעיה - תמיד מקימים גוף ממשלתי חדש. הפיקוח יזהה את הבנקים הגדולים מכדי ליפול, ויטיל עליהם משטר פיקוח מיוחד, עם דרישות דיווח יותר קפדניות, דרישות לרזרבות הון יותר גדולות, והגבלות על סוגי ההשקעות שמותר להם לעשות, וביקורות יותר תכופות וצמודות של הפקחים.
אתם שמים לב מה קורה פה? מחלקים את הבנקים לשני סוגים - סוג א' "גדולים מכדי ליפול" (דהיינו נפילתם עלולה לסכן את היציבות של מערכת הבנקאות כולה), וסוג ב' - שאר ירקות. בנקים "גדולים מכדי ליפול", המוגדרים כך על ידי הממשלה בצורה גלויה ומוצהרת - למעשה מקבלים בכך ערבות ממשלתית בלתי מוגבלת לכל פעולותיהם, והפסדיהם האפשריים. והם ינוהלו למעשה על ידי פקידי ממשלה, כי יצטרכו לקבל אישור על כל פעולה גדולה שלהם. הפקידים יפטרו מנהלים שלא נראים להם (כמו שפיטרו אצלנו את דני דנקנר), וירמזו לדירקטורים מי המינויים הרצויים להם. והסנאטורים ירמזו לפקידים מי המנהלים ומה הפעולות הרצויות לסנאטורים. בקיצור: בנקים ממשלתיים-פוליטיים לכל דבר.
אבל אל דאגה - זה חל רק על "הגדולים מכדי ליפול". ומה עם השאר ? איך יכול בנק רגיל, (ע"ר), להתחרות בבנק "גדול", שלו ערבות ממשלתית בלתי מוגבלת (מכספי הציבור)? איך הוא יכול להתחרות במשיכת פקדונות של מפקידים או בהשגת אשראי ? הוא לא יכול. חלוקת הבנקים הזו תיגרום להיעלמם של הבנקים הבלתי מאושרים (כלומר אלה שלא הוכרזו "גדולים"). בסוף תהיה בארה"ב מערכת בנקאות כמו בישראל, מספר קטן של בנקים מנוהלים למעשה על ידי הממשלה.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
