קו ישר

עיינתי בפסק הדין של בג"ץ בעניין כביש 443 - בו הורה לפתוח את הכביש לפלשתינים. כבר כתבתי בקטע קודם שאיני חושב שזו הייתה החלטה רעה או בלתי סבירה, לפי דעתי. אבל עכשיו, אחרי קריאת פסק הדין, אני יכול להגיד שזו הייתה החלטה לא חכמה.

החחלטה לא חכמה כי היא לא באה לתקן או לפתור בעיה מעשית או למנוע פגיעה באנשים. זו החלטה שכולה פילוסופיה ופוליטיקה. אסביר.

הפלשתינים נהגו לנסוע בכביש 443 לפני האינטיפדה של 2000 - הם נסעו בו בין הכפרים שלאורך הכביש, וגם לכיוון ירושליים, רמאללה או ישראל (מודיעין). בעקבות מספר מקרי טרור ורצח נסגר הכביש לתנועת פלשתינים בשנת 2000, ואז הם אכן נפגעו, כי נאלצו לנסוע בכבישים פנימיים צרים.

אולם, בשנת 2008 נפתח לתנוע כביש "מרקם חיים" המקשר בין הכפרים ובינם לבין רמאללה, והמיועד להם בלבד. בעיית התנועה של הפלשתינים נפתרה. גם אין להם לאן לנסוע בכביש 443 - כי כניסתם לישראל בשני הקצוות (למודיעין או לפסגת זאב) חסומה להם, ותשאר חסומה גם אחרי הפסיקה. היציאה השלישית - בביתוניה, לכיוון רמאללה חסומה אף היא, יש שם שער בגדר ההפרדה המיועד להעברת סחורות (לא כלי רכב), והשער ישאר סגור - כך פסק הבג"ץ. יוצא אם כן שאין לפלשתינים לאן לנסוע בכביש 443 - אלא בין הכפרים לבין עצמם. ובעיית התנועה בין הכפרים והתנועה לרמאללה נפתרה על ידי הכביש החדש שנבנה במיוחד עבורם.

יוצא לפיכך - שאם העתירה התכוונה לתקן פגיעה בפלשתינים, ולמנוע הרעה בתנאי חייהם - היא הפכה מיותרת משנפתח ב 2008 הכביש החדש עבורם.

אי לכך נושא העתירה לא היה (אחרי 2008) למנוע פגיעה בפלשתינים.

נושא העתירה נעשה בעל משמעות פילוסופית-עקרונית ערטילאית בלבד: האם מותר לישראל לסלול כביש "בשטחים כבושים" המשרת את האוכלוסיה הישראלית שנעה בין שתי נקודות במדינת ישראל (מודיעין וירושליים).

העותרים הערבים אכן מערערים על זכות זו. הם כתבו בעתירה שאם יקיימת בעיה בטחונית יש לפתור אותה על ידי סגירת הכביש לישראלים - זו מטרת העתירה, לא פתיחת הכביש לפלשתינים כדי למנוע סבל מהם.

השאלה הזאת היא שאלה פוליטית טהורה, לא שאלה משפטית, ומוטב היה לו נמנע הבג"ץ מלהתערב.

המצב המשפטי ביו"ש הוא מסובך, כי מעמד השטחים לא ברור ושנוי במחלוקת. מוטב היה לבג"ץ לא להתערב במחלוקת זו כאשר לא היה צורך בכך כדי להשיג המטרה של הגנה מעשית על האנשים. אני בהחלט מבין, ותומך, בהתערבות בג"ץ כדי למנוע פגיעה ממשית, מעשית, באנשים (גם פלשתינים) או להקטין אותה ככול האפשר, ולמנוע סבל. אבל - במקום שאין פגיעה כזו - בית משפט חכם היה נמנע מלהתערב.

העותרים מנסים לכפות על המדינה את דעתם הפוליטית, בעזרת בית המשפט. בית המשפט לא היה צריך להשתתף במשחק זה.

על היבטים נוספים של פסק הדין, בהמשך.

יעקב