קו ישר

המועמד הרפובליקאי, סקוט בראון,  נבחר אתמול לסנאט במדינת מסצ'וסטס. היו אלה בחירות מיוחדות למושב הסנאט בו החזיק טד קנדי הליברלי (שמאלני) במשך 47 שנים. קנדי הלך לעולמו באוגוסט האחרון. סקוט בראון הוא דמות אלמונית, רפובליקאי שמרני, שאיש לא נתן לו סיכויים עד לפני שבועיים. 

 יפה כותב על כך יורם אטינגר ב ynet.

אם מושב הסנאט במסצ'וסטס אינו בטוח, אף מושב בסנאט, בבית הנבחרים ובבית הלבן אינו בטוח. ניצחונו של סקוט בראון מהווה מהלומה קשה למפלגה הדמוקרטית שהוכתה במדינת הדגל שלה, מסצ'וסטס, מדינתם של משפחת קנדי וטיפ אוניל, היו"ר האגדי של בית הנבחרים, מדינת המוצא של הצעת החוק לרפורמה בריאותית, המדינה היחידה שהצביעה ב-1972 עבור המועמד הדמוקרטי הרדיקלי לנשיאות ג'ורג' מקגאוורן, מדינה שלא בחרה בסנאטור רפובליקני מאז נצחונו של אד ברוק ב-1972, מדינה שהעניקה לאובמה יתרון של 26% בבחירות 2008 ורק 12% ממצביעיה הם רפובליקנים...

 

ניצחון בראון הוא ניצחונה של תפישת עולמו של רוב הציבור האמריקני על תפישת עולמם של אובמה וחבריו. בראון מייצג תפישת עולם של פטריוט שאינו מתנצל בפני העולם, המאמין בחופש לאזרח ומגבלות וריסונים על השלטון, המעוגן בערכים יהודיים/נוצריים, הגאה בייחודיות המוסרית, הצבאית, הטכנולוגית והכלכלית האמריקאית, המסתייג מהאו"ם ומהפייסנות/התרפסות האירופאית, הסבור שיש להדביר משטרים פורעי-חוק, ולא לדבר עמם, ושואף לשתף פעולה עם מדינות בעלות ערכים, אינטרסים ואיומים משותפים.

אטינגר צודק אך מדגיש יותר מדי נושאי מדיניות חוץ. האמריקאים לא ממש מתעניינים בזה.

הדבר שתרם יותר מכול להבחרו של בראון ולתבוסה של הדמוקראטים היא הצעת החוק לרפורמה בביטוח בריאות ממשלתית. הצעת החוק הזו, עברה גם בסנאט וגם בבית הנבחרים בהצבעה על פי קווים מפלגתיים (רק קולות של הדמוקראטים) וברוב זעום ביותר (על חודו של מיצובישי - מספר סנאטורים שוחדו כדי להצביע בעד). זוהי מפלצת בירוקרטית, המחזיקה 2000 עמודים שאיש לא קרא ואיש אינו מבין. העם האמריקאי חושש בצדק מהמשך הביזבוזים חסרי הרסן של ממשל אובמה, ומפגיעה בתכניות הבריאות הקיימות. סקרי דעת הקהל הראו שיותר מ 60% מהציבור בארה"ב מתנגד להצעות חוק אלה, אבל הנבחרים, המורמים מעם, החליטו להתעלם ולהעבירן בכול זאת.

כעת נראה שהצעת החוק לביטוח בריאות במתכונתה הנוכחי נועדה לכשלון כי בראון (שהצהיר שיצביע נגד ההצעות) מהווה את הקול מס' 41 של הרפובליקאים בסנאט, הקול המאפשר להם לחסום כל הצעה.

מלבד זאת נראה שהרבה דמוקראטים, הן בסנאט והן בבית הנבחרים, קלטו את המסר של הבוחר ומתחילים להתרחק מאובמה ומדיניותו, כדי להציל את מושבם בבחירות של נובמבר 2010. לכן נראה שרוב יוזמות החקיקה הדמוקרטיות השנויות במחלוקת לא יקודמו. גם יוזמת מכסות הפד"ח הסחירות נראית כעת מתה.

בס"ה הדמוקרטיה עובדת בארה"ב, גם אם היא חורקת קצת לפעמים (כמו בעת בחירת אובמה).

יעקב