קו ישר
איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג. |
| 1/2010
חופש הדיבור והתקשורת.
בארה"ב התיקשורת נוהגת לנקוט עמדה בעניינים פוליטיים, מימים ימימה. הם אינם מתחבאים, כמו אצלנו, מאחורי איצטלה צדקנית וצבועה של "אובייקטיביות". מרבית העיתונים וחלק גדול מתחנות הטלוויזיה בארה"ב יוצאים לפני בחירות בקריאה ברורה "הצביעו בעד פלוני, הוא המועמד הטוב יותר". בכך התקשורת האמריקאית נוהגת לפחות ביושר, בהשוואה לתקשורת שלנו. התיקשורת שלנו מתגייסת בכול כוחה למען מועמדים ומפלגות, מבלי להצהיר על כך במפורש ומבלי להיות מוגבלת על ידי חוקי מימון מפלגות. בכך זוכה התקשורת לכוח פוליטי מופרז. למרות זאת, אני מתנגד להטלת מגבלות על התקשורת, בשם עקרון חופש הביטוי.
התקשורת - כוחה גדול מאד. מיותר לציין לאיזה צד אידיאולוגי נוטה התקשורת, ולאיזו מפלגה שייכים המועמדים המומלצים על ידי התקשורת (אצלנו ובארה"ב). זה לא היה תמיד ככה. פעם היו גם עיתונים שתמכו במועמדים שמרניים, אבל היום כמעט ואין. בארה"ב היה מותר, אם כן, למועמדים לקבל תמיכה מאסיבית מהתקשורת, בלי מגבלות של חוקי מימון מפלגות. אלה חלו רק על גופים עיסקיים שאינם גופים תקשורתיים. כול כלי התקשורת הם בעצמם חברות עסקיות גדולות. בחוק מקקיין-פיינגולד היה פטור מיוחד לתאגידים תקשורתיים - הם חשו (בצדק) שניסיון של הממשלה להשתיק את התקשורת יהווה פגיעה מרחיקת לכת בחופש הדיבור.
אולם בימינו הבעלות על כלי תקשורת היא מסובכת. ג'נרל אלקטריק היא הבעלים של ערוץ טלוויזיה אחד, וסוני של עוד ערוץ. בפועל יצא שחברות אלה קיבלו פטור מחוק מקקיין-פיינגולד. לא הגיוני.
ברור גם מדוע הניו יורק טיימס יצא למתקפה ארסית נגד החלטה זו של בית המשפט העליון. היא פוגעת בכוחו. כנ"ל אובמה, שהתקשורת עזרה לו מאד במסעו המדהים לנשיאות. התקשורת חושבת שחופש הביטוי מגיע רק לה ולא לאחרים, ביחוד לא למתנגדים אדיאולוגיים. טוב שבית המשפט העליון בארה"ב חשב אחרת.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
