המושג של "זכויות אדם" זר לחלוטין להרבה מהאינטלקטואלים שלנו, שהתחנכו על ברכי האסקולה המרקסיסטית-סוציאליסטית לפיה יש למדינה סמכות בלתי מוגבלת כלפי הפרט.
היום באו הסופרים אלי אמיר ויוכי ברנדייס לכנסת לרגל דיון בהצעת חוק אותה דוחף אלי אמיר. (הם התראיינו בגלי צהל). לפי ההצעה יחוייבו המו"לים למכורת ספר חדש במשך שנתיים במחיר מלא, ללא מבצעים והוזלות, כדי שהסופר יזכה לתגמולים גבוהים יותר (אחוז מהמחיר המלא), יוכל להתרפנס יותר בכבוד.
אלי אמיר אמר שצריך לתת לסופרים להתפרנס, ויוכי ברנדייס אמרה שדווקא מבצעים גורמים לעלייה במספר הספרים הנמכרים, ולמרות שמחיר של כול ספר יותר נמוך - הסופר מרוויח יותר מהנפח הגבוה וגם זוכה ליותר קוראים.
איש משניהם לא שאל: באיזו זכות ? באיזו זכות יכולה הכנסת להתערב ולהכתיב מהלכים בעניינים שבין המו"ל, הסופר והקורא ? האם יש לכנסת זכות לעשות רגולציה של מחירים ?
אין לה זכות. הזכויות שמורות לבני אדם. כול מו"ל יכול למכור את הספרים במחיר שנראה לו הכי מתאים, זו זכותו, ואין לכנסת זכות לקבוע אחרת. כול סופר יכול להתנות בחוזה עם המו"ל את התנאים שלו - זו זכותו ואין לכנסת זכות להתערב. ירצה אלי אמיר להגביל את המו"ל - בחוזה - שספריו לא יימכרו בהנחה - זכותו - זה בינו לבים המו"ל. אם גב' ברנדייס מעוניינת שספריה יימכרו בהנחה - זו זכותה. לשניהם יש זכויות, ורק לכנסת אין זכות להכתיב באיזה מחיר יימכרו ספרים בחנויות.
לאיש אין שמץ של חשד או מושג בנושא הזכויות - לא לכנסת, בוודאי, שהרעיון של זכויות מסתכם בכך שהם חושבים שמותר להם לחוקק הכול, ללא מגבלות. אבל גם לא לסופרים - הם לא מודעים בכלל לנושא זכויות הפרט.
יעקב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
