קו ישר
איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג. |
| 2/2010
עונש למעביד הרשע
חוק פיצויי פיטורין נובע מהאידיאולוגיה המארקסיסטית-סוציאליסטית שעדיין שולטת בחיינו.
המעביד הוא, לפי אידיאולוגיה אבסורדית זו, רשע מרושע, כי הוא "מנצל" את הפועל ומתעשר על חשבון עבודתו. לכן מגיע למעביד כול עונש וסאנקציה, וכמה שיטילו עליו זה לא יספיק כדי לכפר על רשעותו על שהוא מעז להעסיק עובדים בשכר (ולנצל אותם). פיצויי הפיטורים הם אחת הסאנקציות האידיאולוגיות האלה שמטילים על המעביד. מי שמטיל את הסאנקציה היא המדינה הכול יכולה (טוטאליטרית) שרואה עצמה כמגלמת את הצדק העליון.
לפי ההגיון היה צריך להטיל גם על העובד לשלם למעביד פיצויי פיטורין אם העובד מתפטר באופן פתאומי ומשאיר את המעביד עם חור ועם קושי לעמוד בהתחייבויותיו לאספקת המוצרים שהעובד עוזר לייצר. פיצויים משלמים אם צד אחד גורם נזק לצד שני.
אבל במדינה חופשית יש לכולם זכויות אדם שוות, למעביד ולעובד כאחד, והמדינה צריכה לכבד את הזכויות האלה, ולתת למעביד ולעובד לקבוע את תנאי ההתקשרות ביניהם לפי מה שהכי מתאים לשניהם. הם צריכים אחד את השני באותה מידה, המעביד צריך את העובד כדי שיוכל להפעיל את העסק שלו, והעובד צריך את המשכורת ואת העבודה. צריכים לכבד את זכויות האנשים, ולא לכפות מלמעלה, על ידי חוקי מדינה כול מיני סעיפים אבסורדיים שאולי אינם מתאימים לעובד ולמעביד. צריכים לרדת מהאידיאולוגיה שהמדינה קובעת מה מתאים לכולם וכופה זאת עליהם.
העומס בבתי המשפט הוא כמובן תוצאה מחקיקה אידיאולוגית אבסורדית זו, אבל רק אחת התוצאות (והפחותה ביניהן). התוצאה החמורה יותר: הפגיעה בזכויות האדם של שני הצדדים: העובד והמעביד.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
