קו ישר

"הישג היסטורי אדיר"  כך צועקות הכותרות בעיתונות (השמאלית) בארץ  ובארה"ב – נוכח מעבר חוק הבריאות בבית הנבחרים בארה"ב. "32 מליון אנשים יזכו סוף, סוף בביטוח בריאות המיוחל!". אך רוב אזרחי ארה"ב רואים בחוק זה אסון גדול, אובדן החופש, התדרדרות אל משטר סוציאליסטי, הלאמה של שרותי הבריאות, גירעונות, העלאת מיסים ופגיעה בשרותי הבריאות הקיימים.

אני אכתוב כאן על האספקט הפוליטי של המעשה, ובפוסט אחר על מהות העניין (ביטוח הבריאות).

העיתונאים אנשי השמאל יכולים לשבח את החוק בקולי קולות - אך זו עובדה: הציבור בארה"ב ברובו מתנגד לרפורמה ברוב מוצק. כול הסקרים מעידים על 60% או יותר מתנגדים מול 40% או פחות תומכים. אין ויכוח על כך – זאת עובדה. המתלהבים למיניהם מתעלמים מהבעייתיות של החוק. הוא הועבר בכוח ההתלהבות האידיאולוגית של אנשי השמאל, ובראשם הנשיא אובמה – שהתגלה כפי שחששנו – כאידיאולוג שמאלי קיצוני, ולא איש פרגמטי. הוא הועבר תוך התעלמות בוטה מרצון הבוחר.

החוק עבר "על חודו של מיצובישי" – הוא עבר ברוב זעום ביותר (219-212), כשכול המפלגה הרפובליקנית ללא יוצא מן הכלל, מצביעה נגד, ו 34 מהדמוקרטים (כמעט 15%) מצטרפים אליהם. עשרות ממצביעי ה"הן" (שהצביעו נגד החוק בגרסאות קודמות) נקנו בשוחד של ממש – חלקם ע"י בהעברת כספים פדראליים לפרויקטים במחוז הבחירה שלהם, וחלקם על ידי הבטחת משרות ציבוריות (כמו מנהל סוכנות החלל) לנבחרים שיאבדו מקומם בבית הנבחרים (עקב הצבעתם זו) בבחירות של השנה.

ההצבעה הזו הייתה באמת חסרת תקדים: הרפורמות הגדולות בעבר (בארה"ב) תמיד עברו ברוב הרבה יותר גדול, ובתמיכה דו-מפלגתית, כלומר תמיכה חלקית לפחות של חברי מפלגת האופוזיציה (הרפובליקנים). זו הפעם הראשונה שרפורמה בסדר גודל כזה עוברת עם תמיכה כה חד צדדית (חד מפלגתית) וכה צרה. (הצד ה"דו-מפלגתי" היה דווקא הצד המתנגד).

הזעם נגד החוק גדול. בארה"ב התקיימו וממשיכות להתקיים הפגנות זעם גדולות של תנועת "מסיבת התה" העממית (שהעתונות השמאלית לא מדווחת עליהן) , אך לא רק אזרחים מתנגדים. גם חלק גדול ממושלי המדינות, שעליהם מטיל החוק הוצאות חדשות ללא מקורות מימון – בעת שתקציביהם קורסים והם נאלצים כבר כעת לקצץ בשרותי קיימים.

הזעם יתבטא גם בקלפי. בנובמבר מתקיימות בחירות. מועמדים מתנגדים צצים בכול מחוזות הבחירה, ותרומות אדירות זורמות אליהם. רבים מהנבחרים שהצביעו בעד החוק יאבדו את מושבם בנובמבר, בעיקר בגלל הצבעה זו. המפלגה הדמוקרטית עשתה ממש קאמיקזה – מעשה התאבדות פוליטי, כאשר התעלמה מרצון הבוחר. הם עשו זאת ביודעין – כאשר נסחפו בהתלהבותם האידיאולוגית או נכנעו ללחץ האדיר של ההנהגה (בראשות אובמה). פוליטיקאית אחת כבר שלימה את המחיר מראש, כאשר המועמדת הדמוקראטית במסצ'וסטס הפסידה בבחירות משנה למועמד הרפובליקאי, הרבה בגלל התנגדותו של סקוט בראון (הרפובליקאי) לרפורמה בבריאות.

הרפורמה אמורה להיכנס לתוקף בהדרגה, אך מכשולים רבים עומדים בדרכה. יהיו תביעות משפטיות וטענות של ניגוד לחוקה. יהיו בעיות ארגוניות ותקציביות אדירות שאיש לא יודע כיצד יפתרו אותן (החוק לא מבהיר). וכבר נרקמת תנועה הקוראת לביטול החוק או שינויו בצורה קיצונית אחרי הבחירות בנובמבר 2010.

מתעוררות גם שאלה פילוסופית: אומרים שאחת המגרעות של משטר דמוקרטי היא - שלטון בלתי מרוסן של הרוב, העלול לפגוע בזכויות המיעוט. פה ראינו תופעה הפוכה: מיעוט אליטיסטי מעביר חוק בלתי פופולארי באמצעים מפוקפקים (שוחד) על אף התנגדות הרוב.

מה בעצם התוכן של החוק? על מה כול הרעש ? – על כך בפוסטים בהמשך.

יעקב