קו ישר

שר האוצר האמריקאי, טימותי גייטנר, יוצא במאמר מערכת בניו יורק טיימס תחת הכותרת "ברוכים הבאים להתאוששות" ומשבח את הממשל שלו על תכנית "ההצלה" של המשק, וגם מספר שהמצב טוב, המשק מתאושש ונמצא עלייה, כלומר בצמיחה. אני חושב שהשמחה קצת מוקדמת.

זהו נאום אופייני של פוליטיקאי שמשבח את עצמו ואת ממשלו. כאשר פוליטיקאי מוצא לנכון להפיץ מאמר כזה - דעו לכם שיש בעיה. זה כמו שרי האוצר שנוהגים לצאת בהודעות מרגיעות ערב הפיחות.

הבעיה הראשונה היא שיש בחירות לקונגרס באוקטובר ומפלגת השלטון, הדמוקרטית נראית רע. חוסר שביעות הרצון של האזרחים ממשלתם מגיעה לשיאית חדשים, ובייחוד נמוכה הפופולאריות של הקונגרס, שמגיעה לרמות של כ 15% בלבד. יש אווירה של trhow out the bums - כלומר - "מושחתים נמאסתם". גייטנר עושה מאמצים נואשים לשפר את המצב הפוליטי של מפלגתו.

מבחינה כלכלית - הפיל בחדר הוא הגרעונות המרקיעים שחקים. גרעונות בכול מקום - בממשל הפדראלי, בממשלי המדינות, בעיריות, בקרנות הפנסיה הציבוריות, בכול. הבנק המרכזי מדפיס כסף בטונות ולא נראה סוף לדבר, לא נראה באופק כול סיכוי להפסיק עם הגרעונות וההדפסות. לא נראה כלל מסלול של הקטנת הגרעונות בשנים הקרובות. הממשל מפחד להפסיק את ה"תימרוץ" - כלומר את הדפסת הכסף, מחשש שהמשבר והאבטלה יחזרו.

בכלכלה האמריקאית היו אומנם סימני התאוששות עד כה, ורמת המחירים של המניות הגיע למחצית הדרך בין השפל הגדול של שנת 2009 לבין השיא שהיה ב 2007 לפני המשבר. אולם יש חשש כבד שההתאוששות, והסטטיסטיקות המעודדות שגייטנר מצטט, שייכות לעבר הקרוב. כעת התהפכה המגמה, וסטטיסטיקות חדשות מראות על האטה נוספת. איש אינו נביא ואינו יודע מה יקרה, אבל נראה לי שהנבואות של גייטנר על התאוששות מתמשכת מבוססות על משאלות לב, ואינטרס פוליטי יותר מאשר על מציאות כלכלית.

יעקב