קו ישר

טרנד חדש (או לא כול כך חדש) בארה"ב : לא מחזירים הלוואות. בייחוד הלוואות שהבטחונות להן היו בתים.

מדובר לא רק במשכנתאות שנלקחו לרכישת בית, אלא גם בהלוואות רגילות שבהן אנשים נתנו את הבית כבטוחה, הלואות שנוספו מעל למשכנתא.

מדובר בסכומים אדירים - 30 מיליארד דולר בשנת 2009, ולא פחות השנה - של חובות אבודים שהבנקים והמלווים נאלצו למחוק מספריהם.

האנשים (הלווים) עושים חשבון פשוט: הבית שווה פחות מערך ההלואות. הם אומרים: "לא אהיה עבד לבנק".

הם לאו דווקא אנשים עניים, ולאו דווקא מובטלים - כלומר רובם אינם כאלה. אלו אנשים שעושים חשבון פשוט וקר: "לא כדאי לי להחזיר את ההלוואה. המלווים (הבנקים) אינם מסוגלים לפגוע בי על ידי תביעות משפטיות. אכריז פשיטת רגל, שיקחו את הבית,  ונגמר הסיפור, אוכל להמשיך בחיי, וליהנות מהמשכורת או הרווחים בעתיד, ללא אבן הריחיים של הלוואות העבר". המלווים (הבנקים), שיודעים גם הם את העובדה הזו, חוסכים לעצמם את המאמץ וההוצאות ובמקרים רבים אפילו אינם מנסים לגבות את החוב באמצעים משפטיים.

ומה עם המוסר? האם אין לאדם מחוייבות מוסרית לפחות, לפרוע את חובותיו? אלה מושגים מיושנים. האדם המודרני אינו מונע משיקולים מוסריים. באשר לבנקים - כול כך רבה היא התעמולה השלילית עליהם (רובה מבוססת על האידיאולוגיה המרקסיסטית) - שהיום - מי שמצליח לדפוק את הבנק נחשב לגיבור ולא לגנב או נוכל (שלוקח הלוואות אבל לא טורח לפרוע אותן).

כמובן - באווירה כזו, של אי כיבוד התחייבויות אי אפשר לקיים בנקים וכלכלה בכלל.

זה עוד אחד מהסימנים הרבים שהמשבר הגדול עוד לפנינו, לא מאחורנו.

יעקב