קו ישר

"הגדלת נטל החוב אינה תרופה למיתון".

זאת כתב דורון צור (מנכ"ל קומפס פסגות), כבר בשנת 2003.

"ההנחה שניתן לצאת ממיתון דרך הגדלת נטל החוב היא שגויה. לא מדובר בהגדלת הצריכה לאורך זמן, אלא בסך הכל בהקדמת הצריכה - בשיטת קנה היום, שלם מחר. אי אפשר לעשות זאת שוב ושוב, אלא רק עד לשלב שבו הגעת לפשיטת רגל. זו לא תרופה למיתון, אלא רק כדור הרגעה זמני. לאחר שהשפעתו פגה, הכאב חוזר - והסימנים לכך מתחילים להופיע בשטח.

"יהיה מעניין לראות בעוד כמה שנים את תוצאות הניסוי שנערך כיום בארה"ב. מקבלי ההחלטות, גם בבנק הפדרלי וגם בממשל, לוקחים כיום הימור ענק. ההימור הוא שדרך התמריצים המוניטריים והפיסקליים שהם דוחפים לכלכלה היא תנוע מחדש, ותיצור צמיחה מספקת בעתיד - ואז לא תהיה בעיה להעלות מחדש את הריבית ולצמצם את הגירעונות שנצברים והולכים.

"אם ההימור הזה יצליח, יהיה מדובר בהישג ממדרגה ראשונה של ניהול מדיניות כלכלית מונעת מיתון - ואז משקיפים סקפטיים, בהם כותב שורות אלה, יצטרכו לאכול את הכובע. יהיה עליהם להודות בטעותם ולהכיר בכך שמדובר בתרופת אמת - ולא ברפואת אליל".

הוא כמובן צדק. המיתון של 2007-8 (המיתון הגדול) אינו אלא המשך ישיר של המיתון של 2001-2 - או יותר נכון - של הצעדים שננקטו אז "ליציאה מהמיתון" - הקטנת הריבית, הגדלת האשראי והצפת השוק בכסף.

"כיום כולם כבר יודעים לדקלם שהמדיניות המרחיבה יצרה אשליית צמיחה שהתבססה על התנפחות לא ריאלית של מחירי נדל"ן ושפע אשראי זול, והיתה לכן לא יותר מתרופת אליל לשיכוך כאבים לזמן קצר, ולא פתרון אמת ארוך טווח לבעיות של המשק האמריקאי."

"והאמת המרה היא שבשנים הבאות אזרחי ארה"ב, וייתכן מאוד שבעקבותיהם תושבי העולם כולו, ייאלצו לספוג ירידה ברמת החיים. זה אומר לצרוך פחות, לנסוע פחות, לגור בבתים קטנים יותר, לסבול מיותר פשיעה ופחות ביטחון אישי ולהסתגל לשיעור אבטלה גבוה יותר, לשירותי בריאות טובים פחות ואפילו לירידה בתוחלת החיים."

צודק במאה אחוז. לא צריך להיות מומחה גדול או כלכלן (כמו דורון צור) כדי להבין זאת. אי אפשר להתקדם אל העושר על ידי הדפסת כסף. כולם יודעים זאת ובכול זאת מדפיסים. אמרתי מספר פעמים: ההשתוללות של הממשלות (בייחוד בארה"ב) עם "תמריצים" וגרעונות והדפסת כסף לא ייגמרו בטוב. זו מדיניות לא שפויה, כמו זו של המסומם שאינו מסוגל להגמל מהסם, וחושב שעוד מנה תציל אותו.

בניגוד לברננקה ורומר, דורון צור (ואני) לא נופתע מהמשבר הבא...

יעקב