קו ישר

בעקבות פרסום הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה ממלחמת יום כיפור מלאה העיתונות במאמרים על הנושא.

אני מצטט את אל"מ (מיל) יהודה ווגמן ב ynet שפוגע בול.

פרסום הפרוטוקולים מישיבות הממשלה בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים לימד שוב, יותר מכל, על שטחיותה של התקשורת בישראל. מכיוון שדם וכישלון הם מקדמי מכירות מהמעלה הראשונה, לווה פרסום הפרוטוקולים בסערה מלאכותית, בעיקר סביב נושא "הפקרת הפצועים" בקו התעלה.

מה שמשך את תשומת ליבי הוא שדיין היה הראשון, ואולי היחיד, שהבין מיד מה קרה ב 6 לאוקטובר בחזיתות. הוא "קרא" את הקרב. הוא הבין שמעוזי התעלה נפלו, או בדרך ליפול, ושאין אפשרות להציל אותם. הוא הבין שהמצרים ריכזו כוחות ארטילריה ו"נשק אישי" רב (הוא עדיין לא ידע שמדובר בטילי נ"ט סאגר), לאורך התעלה, וכול מי שמנסה להתקרב לתעלה סופג טיל ומת. הוא ידע זאת מפני שהיה בחמ"ל פיקוד דרום ושמע זאת מהשטח. הוא גם שמע מה היו האבידות של היום הראשון בלוחמים, טנקים ומטוסים. (רבים, כולל וועדת אגרנט, לא מבינים עד היום מה קרה שם).

לאור עובדות אלה היה ברור לחלוטין שיש לשמר את הכוח שנותר, ואסור לבזבז אותו על נסיונות סרק ל"הציל" את המעוזים או לחסום את הצליחה המצרית, שכבר הייתה.

ראייתו הייתה מפוקחת ונכונה, בניגוד לדדו וגורודיש שעדיין לא יצאו מהמנטליות של "נשבור להם את העצמות", ועדיין לא הבינו מה שכבר קרה בחזית ביממה האחרונה. חוסר יכולת זו של דדו וגורודיש לראות ולהבין מה שהתרחש מול עיניהם הובילה למתקפה הכושלת של 8 לאוקטובר, שעלתה באבידות רבות. דיין הבין את האיוולת שבמתקפה זו אבל לא מנע אותה. אולי נכונה הערכתו של חיים הרצוג בספרו שדיין "חתף שוק" ולא תיפקד. לו היה מתפקד היה מונע את האיוולת של מתקפת 8 לאוקטובר ואבידותיה. (מצבם של דדו וגורודיש היה גרוע יותר, הם לא היו "לא מתפקדים" אלא "לא מבינים").

כולם, דיין, דדו, גורודיש ושאר אלופי צהל טעו בגדול לפני המלחמה. הם טעו בדיוק במה שדיין ציין: לא העריכו נכונה את עוצמת הצבאות הערביים, את כמות וסוג אמצעי הלחימה שלהם ואת איכות הלחימה שלהם, והגזימו מאד בהערכתם את היכולת של צה"ל. המחדל הגדול במלחמת יום כיפור לא היה הערכה שגויה של כוונות סאדאת לצאת למלחמה (המחדל המודיעיני), וגם לא אי-גיוס המילואים בזמן, ואי הנחתת מכת מנע. כול אלה היו מחדלים אבל לא החשובים ביותר. המחדל הגדול ביותר היה אי הכנת הצבא למלחמה, חוסר תכנון צבאי מתאים, וחוסר היכולת צבאית של ראשי הצבא (הגנראלים). גורודיש היה פייטר גדול ברמה אישית, אבל מפקד גבוה (גנרל) צריך יותר מאשר אומץ אישי, צריך שכל, וזה היה חסר. דיין לא הבין לפני המלחמה, אבל קלט את המצב מיד, ביום הראשון. האחרים לא קלטו, רבים מהם - לעולם.

שגיאה נוספת של דיין (וכול האחרים) הייתה שלא אמרו במפורש למפקדי המעוזים שלא יהיה חילוץ, ושעליהם להסגת מהמעוזים ולהחלץ בכוחות עצמם. המפקדים נשארו להלחם מלחמה אבודה במעוזים, הם פחדו שמא יאשימו אותם שנטשו את המשימה וברחו. היה צריך לתת פקודה מפורשת לנסיגה מהירה מכול המעוזים. העדר פקודה כזו מנעה חילוצם של עשרות או מאות לוחמים שאולי היו מצליחים להינצל, לו ניתנה להם פקודה בזמן. שוב - דיין הבין אבל לא נתן את הפקודה, גורודיש ודדו לא הבינו.

יעקב