קו ישר

הסופר הפרואני המפורסם, מריו וורגס ליוסה, זכה בפרס נובל לספרות.

מלבד היותו סופר גדול, מריו הוא עוף מוזר - סופר לטינו-אמריקאי שאינו מרקסיסט. אין הרבה כאלה ככול הידוע לי. הדת של השמאל שולטת ביד רמה בין אנשי הרוח בכול העולם, אבל במיוחד בדרום אמריקה. המעטים שאינם שמאלניים בדרום אמריקה הם דתיים, נוצרים. (אני מאוהב במיוחד בריאקציונר החכם, דון קולאצ'ו, שאביא בהמשך מאימרות הכנף שלו). וורגס ליוסה הוא לא זה ולא זה - הוא ליברטאני, המאמים בייחודו וזכויותיו של הפרט, וזכותו לחיות חופשי מעריצות השלטון, גם כאשר השלטון הוא שמאלני - כלומר - גם כאשר השלטון טוען טענות שווא אידאולוגיות שהוא כביכול "לטובת העם".

כמובן - האידיאולוגיה והפוליטיקה שיחקו תפקיד מישני ושולי בקריירה של וורגס ליוסה, למרות שהציג מועמדותו לנשיאות פרו ב 1990. הוא קודם כול סופר גדול בסגנון הישן, השובה את הקורא בקסמיו, ולא מה"פוסט מודרניסטים" הבנאלים והמתוסבכים שאת ספריהם לא ניתן לקרוא.

קצת משונה, גם, עצם ההחלטה של האקדמיה השוודית להעניק את הפרס למריו וורגס ליוסה, בדרך כולל ה"ימניים" מוקצים מחמת מיאוס, ורק מרקסיסטים זוכים בפרס.

כאן תכולו לימצוא סיפור פיקנטי על כוחו של מריו, כפי שבא לידי ביטוי בפגש שהיה לו בשנת 1976 עם ידידו הקרוב דאז, גבריאל גרסייה מרקז (עוד פרס נובל לספרות).

וכאן תוכלו לקרוא מאמר מאלף (מתורגם לאנגלית) שכתב מריו בשנת 1984 על השאלה מה זאת נובלה - מה כוחה. מומלץ.

הידד למריו וורגס ליוסה.

יעקב