קו ישר

יפאן בצרות כבר 20 שנה.

בשנות ה 1970-80 הייתה שם בועה רצינית, בועה בנדל"ן, במניות במשכורות, בכול. אז פרץ משבר, הצמיחה הכלכלית ביפאן נעצרה, ולא חזרה עד היום.

בישראל עברו מדדי המניות את שיאי כול הזמנים. מדד המעוף שיהיה 100 בשנת 1995 הוא עכשיו מעל 1250 - עלייה נאה מאד. יועצי ההשקעות אורמים: תשקיע במניות, לאורך זמן תרוויח. ראה, אפילו את הירידה הגדולה של 2008 סגרו המניות, ועכשיו עלו חזרה לרמה שלפני הנפילה. לכן - לא צירך לפחד מלהשקיע במניות, הם אומרים. (בארה"ב היה הדאו 14000 לפני המשבר, היום הוא רק 11000 אבל ממשיך לטפס).

גם נדל"ן השקעה טובה - ולמרות שהמחירים מאד גבוהים היום - הם אומרים שנדל"ן, לאורך זמן, רק עולה.

בואו נראה מה קרה ביפאן.

מדד המניות היום הוא ברמה של 1/3 ממה שהיה לפני הנפילה. עברו 20 שנה והוא לא מתרומם.

בקטע המצוטט מסופר על יפאני שקנה דירת לוקסוס בת 5 חדרים ב 1989, ב 500 אלף דולר. היום, אחרי 20 שנה, הוא נאלץ למכור אותה ב 185 אלף (1/3), ואחרי שמסר את הכסף לבנק, ואחרי ששילם משכנתא 17 שנה, הוא עוד חייב 110 אלף דולר לבנק, ונאלץ להכריז על פשיטת רגל אישית.

אנשים ביפאן אין להם כסף, לא לקניות, לא לטיולים לחו"ל, לא לקניית דירות, לא לבגדים חדשים או מכוניות מפוארות. הם נאלצים להוריד את רמת החיים ולחיות בצניעות. לכן הכלכלה לא מתרוממת - כי אין ביקושים. הסיכויים למצוא עבודה לא טובים, המשכורות לא מה שהיו פעם. העסקים הקטנים סובלים גם כן. הצעירים מיואשים, ואיבדו את רוח היוזמה והחריצות (כך כתוב במאמר).

יש ביפאן דפלאציה.

דפלאציה - פירושו - ירידה במחירים (ובמשכורות). הדיפלאציה באה למרות מאמצים אדירים של הממשלה היפאנית, במשך 20 שנה, ל"הזרים" כסף (כלומר להדפיס) כדי ל"תמרץ" את העסקים ולהגדיל את הביקושים, ולהניע מחדש את הצמיחה הכלכלית, לפי תורת קיינס. הם מילאו את כול יפאן בכבישים ומחלפים, איפה שצריך ואיפה שלא צריך. זה לא עוזר. החוב הלאומי של יפאן הוא כ 200% מהתלג (לעומת 60-80% בארצות המערב) אבל הכלכלה בשלה, מדשדשת.

חוץ מזה יפאן מזדקנת, הילודה נמוכה, הצעירים לא מתחתנים ולא מולידים ילדים, ואין מי שיעבוד, וירים את התוצר ויטפל בזקנים. (לפחות נמנעו מלהציף את יפאן בעובדים מהגרים).

למרות כול זה יפאן עדיין ארץ עשירה מאד (אולי פי 2 מאיתנו).  עכשיו צאו וחשבו כמה הייתה יכולה להיות יותר עשירה לו ממשלתה לא ביזבזה טריליארדים של דולארים של כסף מודפס על פרוייקטים חסרי תועלת. בועות צריך לתת להן להתנפץ, ולא לנסות לנפח אותן חזרה. יפאן למדה זאת על בשרה, ארה"ב עדיין לא.

יעקב