קו ישר

הסיפור על תלמידי י"ב שלא יודעים לקרוא (ראה קטע קודם) מעורר שאלה: למה הגיעו לי"ב ? אני מניח שיש בהחלט אנשים שלא כול כך יודעים, או מסוגלים או רוצים ללמוד לקרוא. לא כול אחד איינשטיין. בן אדם יכול להיות בעל כישורים שונים בתחומים שונים - למשל רקדן, או צייר או מכונאי - מקצועות שבהם לא ממש חייבים לדעת לקרוא ברמה גבוהה. ויש גם בני אדם קצת "מאותגרים" (בעברית פשוטה: דבילים, או רפי שכל). יש גם כאלה לצערנו. רצוי שכול אחד ידע לקרוא, אבל יש כאלה שלא מסוגלים. השאלה למה אלה, האחרונים מגיעים לכיתה י"ב ?

פעם היו זורקים מהתיכון מי שלא הגיע להשגים המינימליים הנדרשים. תלמיד כזה יכול היה ללכת ללמוד מקצוע, או ללמוד בבית ספר אקסטרני, או ללכת לעבוד - שהיא הברירה המועילה והמעשית ביותר.

היום מתעקשים, בחוק חינוך חובה - חובה- שכולם ילמדו 12 שנות לימוד. זאת לפי פילוסופיית השיוויוניות האידיאליסטית והבלתי מציאותית.

אם מתעקשים אז למה מתפלאים ? למה זה משונה שיש תלמידי י"ב שלא יודעים לקרוא ? אם מכריחים את כול התלמידים להגיע לי"ב ברור שחלקם לא יידע לקרוא - לא יכול להיות אחרת. אם מכריחים תלמיד שלא רוצה או אינו מסוגל ללמוד לחמם את ספסל בית הספר 12 שנה תמימות עושים עוול לתלמיד, עושים צחוק ממערכת החינוך, ופוגעים ברמת החינוך של אלה שכן רוצים ומסוגלים ללמוד (שאר התלמידים).

מתעלמים מהמציאות בשם שאיפות ערטילאיות ורומנטיות. האידיאולוגיה מנצחת את השכל הישר. לפי האידיאולוגיה כולם שווים, לכן לא מרשים לבתי הספר להרחיק תלמידים שלא לומדים, שלא יגידו שהם פחות שווים. מנסים לכפות שיוויוניות בכוח, אבל רק למראית עיין (הוא בוגר י"ב שנות לימוד) - כי מבחינת התוכן הוא לא שווה ולא יודע מה שאחרים יודעים - למרות היותו בעל תעודה. בהזדמנות זאת גם מרוקנים מתוכן את עצם הרעיון של חינוך, ואת הערך של התעודה. החינוך הופך למוסד שכופה נוכחות בבית הספר, בלי קשר לתוכן, והתעודה מצביעה לא על הידע או היכולת של בעל התעודה אלא רק על העובדה (המפוקפקת) שהו ביקר בבית הספר.

יעקב