קו ישר

עוד מהמאמר ב"הארץ":

ד"ר יריב פיניגר, מרצה במחלקה לחינוך בבן גוריון, העוסק בנושאי אי שוויון חינוכי ומדיניות חינוכית, טוען אחרת. "השאלה המרתקת שכמעט לא זוכה לדיון בהקשר הישראלי היא האם להורים יש את הזכות לבחור חינוך לילדים? אישית אני חושב שכן. מאידך, אנחנו יודעים שמצב כזה מגדיל אי שוויון. ועדיין, בחירה בחינוך פרטי עשויה לסייע בטווח הארוך לאוכלוסיות חלשות שבתי הספר שלהן יתרוקנו מילדים חזקים ואז הם יחויבו להשתפר, אחרת ייסגרו. כך שעקרון השוק יכול לעבוד לטובת אוכלוסיות חלשות".

גם ח"כ רונית תירוש, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך, מתנגדת לחינוך הפרטי אך מבינה את ההורים ש"יש להם רצון במסגרת איכותית יותר לילדיהם ומוכנות לשלם עבורה. הייתי מציעה שהמערכת הפרטית תמומן  כולה על ידי ההורים, כמו בארצות הברית. שיעמדו במבחן של כמה הם מוכנים לשלם, ואת הכסף שהם מבקשים מהמדינה אפשר יהיה להעביר למערכת הציבורית, שתוכל להשתפר, ותופעת החינוך הפרטי תקטן".

רוב מוסדות החינוך הפרטיים שעמם שוחחנו לצורך הכתבה אמרו שהיו מעדיפים לוותר על הדימוי היוקרתי־אליטיסטי, ובמקומו לקבל הכרה מהמערכת הציבורית ולהצטרף אליה כדי להוזיל עלויות. אלא שבכלל לא בטוח שזו גם עמדת ההורים, שחלקם מוכנים להמשיך לשלם 3,500 שקל מדי חודש ובלבד שההקפדה על התכנים ועל רוח המקום תישמר נקייה ממעורבות הממסד. "אני יודע שרוב ההורים היו רוצים שקהילה יוכר על ידי העירייה, כי המחיר לא צריך להיוץ גבוה כל כך, אבל אני אישית לא סגור על זה", אומר עוזי וייל, "לא במחיר שהעירייה תכפה עלי דברים מלמעלה, כי זה מנוגד למהות של השיטה. הייתי שמח אם המדינה היתה מכירה בחינוך הדמוקרטי באופן גורף, אבל אז סביר להניח שלא הייתי שם". (סוף הציטוט מ"הארץ").

עוזי וויל צודק.

אני הייתי מפריד לחלוטין את מערכת החינוך הפרטית מהציבורית. המערכת הפרטית צריכה להיות עצמאית ובלתי תלויה לגמרה.

מאידך - במסגרת של מדינה חופשית יש אולי מקום לכול הסוגים של בתי הספר, פרטיים, חצי ציבוריים וציבוריים. ההורים יבחרו.

באשר למימון: נראה לי הוגן וצודק שהורים שמתאמצים ושלוחים את ילדיהם לבית ספר פרטי בעלות גבוהה, יקבלו מהמדינה החזר בגובה עלות החינוך של הילד שנחסכה מהמדינה - כלומר - יקבלו ואוצ'ר (תלוש) מהמדינה.

הדבר החמור, המחפיר, האווילי והבלתי דמוקרטי - הוא מלחמת החורמה של המדינה והעיריה נגד החינוך הפרטי.

יעקב