זהו שמו של ספר שפירסמה אמי צ'ואה. אמי צ'ואה היא פרופסורית למשפט באוניברסיטה היוקרתית ייל בארה"ב, בת 48, נשואה ליהודי טוב שגם הוא פרופסור למשפטים בייל. אמי צ'ואה נולדה בארה"ב להורים ממוצא סיני שהיגרו מהפיליפינים. בספר היא מספרת כיצד גידלה את שתי בנותיה, סופיה ולולו, בנות 18 ו15 כעת, בהתאמה.
היא קיימה בבית משטר קפדני ותובעני. היא דרשה מהם להוציא ציוני 100 בכול המקצועות, צעקה עליהן שהן אינן מתאמצות מספיק אם הוציאו רק 90. היא אסרה עליהן לשחק, מרבית הזמן, והושיבה אותן ללמוד פסנתר ולתרגל לפחות 3 שעות ביום, עד שינגנו בצורה מושלמת. (ספיה הספיקה כבר להופיע בקרנגי הול). היא הקדישה הרבה זמן לחינוך בנותיה, וישבה איתן על הלימודים ועל הפסנתר.
היא טוענת שסיגנון החינוך המערבי, בו מניחים לילדים לעשות ככול העולה על רוחם, ללא משמעת, וללא דרישות להשגים, היא שיטה רקובה והיא גורמת לירידה ביכולת ובתרבות המערב. בסיכומו של דבר היא טוענת שהבית שלה בית מאושר, והילדות אוהבות אותו. היא טוענת שהדוגמה להתנהגותה הם הורים שלה, שגם הם היו קפדניים ותובעניים, ואמי אסירת תודה להם על החינוך שקיבלה.
דעותיה הן ניגוד גמור לתיאוריות חינוך מקובלות במערב, והן עוררו גל גדול של וויכוחים וטענות נגד.
מן הידועות הוא, בארה"ב, שהתלמידים המוצלחים ביותר הם ממוצא סיני או יהודי. אולי אמא סינית דומה קצת לאמא יהודיה...
סיפור מעניין ומעורר מחשבה.
יעקב