קו ישר

זו, בהכרח, מערכת החינוך הממשלתית שלנו. מערכת הבנוייה על עקרון הרסני כמו עקרון השיוויוניות מוצאת את השיוויוניות ברמה הנמוכה ביותר. לא יכול להיות אחרת. הנה דוגמה לשני צעירים מוכשרים מאד, ישראליים, שצמחו בשולי מערכת החינוך והתפתחו למרות מערכת החינוך, לא בעזרתה.

הראשון הוא גל דור, זוכה במדליית זהב באולימפיאדת הפיסיקה, שמערכה לאחרונה בת"א בהשתתפות תלמידים מ 16 מדינות. גל דור לומד בבי"ס תיכון

"אחד העם" בפ"ת (בית הספר שבו, במקרה, גם אני למדתי לפני שנים רבות). איפה למד גל דור פיסיקה ? לא בבית הספר. הוא למד לבד. הנה קטע מראיון איתו:

"אומרים שהוראת המדעים בתיכונים בקריסה. מה דעתך?
"אני אגיד לך משהו: אני לא לומד דרך התיכון, לא בצורה רצינית. למדתי באופן עצמאי ולא דרך משרד החינוך. אני לא יכול להעיד על מצבה. אני לא נמצא בשיעורי פיזיקה ואף פעם לא למדתי פיזיקה בבית ספר. את הבגרות בפיזיקה עשיתי בשנה שעברה, בכיתה י'".

לפני שנתיים זכה במדליית זהב באותה אולימפיאדה איתמר חסון מגבעת שמואל. איתמר חסון למד בביה"ס התיכון-מדעי אמי''ת, למרות שהוא תושב תל-אביב. בית ספר זה שייך לרשת אמי''ת (ראשי תיבות של ארגון מתנדבות למען ישראל והתורה), שמפעיל ארגון נשות מזרחי בארה''ב. הוא למד בתכנית המשותפת לבית הספר ולאונ' בר אילן, לטיפוח תלמידים מצטיינים.

ראשית יש לברך את הזוכים, ולברך על הכשרונות הצומחים אצלנו מחוץ למערכת החינוך.

מערכת החינוך הממשלתית מתרכזת אך ורק במכנה המשותף הנמוך ביותר, בהקניית ידע מינימאלי (מינימלי מאד) לכמה שיותר ילדים. זה משהו שצריך לעשות, אבל יותר חשוב מזה הוא לטפח כשרונות מיוחדים. את זה מערכת החינוך יכלה לעשות, אולי, אם לא הייתה שבויה באידיאולוגיה שיוויונית. היא יכלה לקיים יותר תכניות לימוד לתלמידים מצטיינים. היא לא עושה זאת מסיבות אידיאולוגיות. היא לא רואה בהצטיינות כיעד חשוב, אלא בשיוויוניות.

את המצטיינים מטפחים, פה ושם, פרופסורים באוניברסיטאות, בצורה פרטיזנית, כתחביב אישי. כמו כן עושים זאת כמה בתי ספר פרטיים.

מערכת החינוך, ומשרד החינוך צריכים לתת יותר סיוע לבתי הספר הפרטיים, ולא להלחם נגדם בשם עקרון השיוויוניות.

יעקב