מעטפות כסף, חיוב כפול על טיסות - אלו שיטות מאד פרימיטיביות של ניצול מעמד פוליטי. אהוד אולמרט טירון מושתן ועלוב ליד ג'יימס ג'ונסון, מנהל פאני מאי בעבר, וברני פרנק (יהודי והומו), יושב ראש ועדת השרותים הפיננסיים בבית הנבחרים ארה"ב בעבר וגם היום, וחבריהם.
בארה"ב התפרסם ספר, "סיכון פזיז" המספר את הסיפור של של חיבור כסף ממשלתי ושילטון, והבנק החצי ממשלתי פאני מאי שהפיל את הכלכלה העולמית ב 2008, וגרם נזק ישיר של 153 מיליארד דולר מכספי המיסים שהועברו לכיסוי הפסדיו עד כה. ההפסדים ממשיכים להצטבר.
פאני מאי, בנק חצי ממשלתי, הכריז על יעד של "בית לכול פועל", או בלשון אמריקאים "בית לכול בני מיעוטים" minority group - שפירושו - בית לכול כושי. הם לקחו הלוואות בריבית מועדפת בזכות היותם גוף חצי ממשלתי - שהערבות הממשלתית שלו מובטחת, למרות שהיא לא מעוגנת בחוק או חוזים. אכן - בפרוץ המשבר הממשלה כיסתה את ההפסדים. ההטבה הזאת הניבה הנסות של כ 7 מיליארד דולר לבנק. הכנסות אלו נוצלו, לא כדי לתת הלואות לעניים אלא כדי להעשיר את מנהלי הבנק, שהיו מינויים פוליטיים, מקרב המקורבים לשלטון. כך למשל היה בן זוגו של חבר הקונגרס ברני פרנק אחד מבכירי המנהלים בפאני מאי. כמובן שהבנק תרם כסף רב לפוליטיקאים שתמכו בו בקונגרס, ועזר לבחירתם מחדש. הבנק ניהל קמפיינים של שדלנות כדי למוע את כול יוזמות החוק שניסו לרסן את הוצאת הכסף חסרת האחריות ולהטיל פיקוח על הבנק על ידי "נערי האוצר" בארה"ב, במקום הפיקוח (כלומר חוסר הפיקוח) של הפוליטיקאים המושחתים שנהנו מכספי הבנק.
כול השחיתות הזאת היא חוקית לחלוטין, ואף נחשבת בחוגים "נאורים" למתקדמת - כי היא מצהירה על מטרות נעלות - בית לכול פועל. כול השחיתות והביזבוזים ההרסניים האלה הם חלק אינטגרלי, הם ממש הליבה, של מדינת הסעד המודרנית.
יעקב