קו ישר

על לקחי חדלות הפרעון של ארגנטינה בשנת 2001 ניתן לקרוא במאמר בניו יורק טיימס.

בשנת 2001 התפתחו מהומות רחוב וחסימות כבישים בארגנטינה במחאה על העוני שהקיף יותר מ 50% מהאוכלוסייה. הנשיא נאלץ להתפטר ולברוח בהליקופטר מהמדינה. ארבעה נשיאים נוספים מונו והתפטרו תוך ימים. הנשיא הזמני האחרון הכריז על חדלות פרעון ו"חופשת" בנקים (סגירת הבנקים והקפאת הפקדונות). באותם ימים היה הפסו הארגנטיני צמוד לדולר (כמו שיוון משתמשת באירו), ההצמדה בוטלה.  משרדי הבנקים הסגורים נחסמו בלוחות פלדה כדי להגן עליהם מפני זעם ההמונים.

מצבה של ארגנטינה בעת פשיטת הרגל היה טוב בהרבה מזה של יוון. הגרעון התקציבי היה "רק" 3.4% מהתל"ג (לעומת 13% ביוון) והחוב הלאומי, כ 100 מיליארד דולר (לעומת אולי 300 מיליארד אירו של יוון), היה "רק" 54% מהתל"ג (לעומת 150% של יוון). מעבר לכך צריך לזכור שארגנטינה מדינה גדולה ועשירה באוצרות טבע. היא גדולה מיוון פי 10 בשטח, פי 3 באוכלוסייה.

חדלון פרעון - כשמו כן הוא - הם חדלו לשלם את חובותיהם, כולל, בייחוד, אג"ח ממשלתי. הם הכריזו על פיחות בפסו, מערך של 1 דולר לערך של 33 סנט. כול אזרחי ארגנטינה שהיו להם פיקדונות בבנקים ארגנטינאיים, בין אם בפזו ובין אם בדולר (כי הפזו היה שווה דולר) - קיבלו את פקדונותיהם בפסו חדש (0.33 דולר). כול הקיצבאות, הפנסיות, החובות, המשכורות, הכול - ירד ל 1/3 מערכו הקודם, לערך בפסו מערך בדולר. למשל: מי שמכר את ביתו נניח ב 100,000 דולר - קיבל כעת 100,000 פסו (כלומר 33000 דולר) גם בחוזי מכירה פרטיים - לפי צו ממשלתי. כול מי שהיה חייב למישהו, למשל לספקים שלו, כסף - החזיר בפסו (1/3).

פדיון האג"ח הממשלתי נדחה. במרוצת הזמן פדתה ארגנטינה את האג"חים של אזרחיה (ושל הבנקים וקרנות הפנסיה שלה) באמצעות פסו ב 1/3 הערך.

גם עם נושים חיצוניים (בנקים זרים וקרנות השקעה זרות) הגיעה ממשלת ארגנטינה להסדר, במשך הזמן (לאחר שנמנעה כ 5 שנים מלהחזיר אגורה אחת). בסוף היא החזירה לרובם כ 1/3 מערך החוב. יופי של "הסדר". רק לקרן המטבע הבינלאומית החזירה ארגנטינה את החוב במלואו, ב 100% .

כעת ארגנטינה היא המדינה היחידה בעולם שלא חייבת לאף אחד כלום. היא לא לקחה יותר הלוואות מקרן המטבעה, וזרקה את נציגי קרן המטבע מהמדינה. משקיעי חוץ אחרים כמובן לא רוצים להלוות לה, אז היא נאלצת, בלית ברירה, לחיות ממה שיש ללא הלוואות - כמו שכול המדינות היו צריכות לחיות.

כעת אין לארגנטינה לא חוב חיצוני, לא חוב פנימי, לא גרעון תקציבי, ולא גרעון מסחרי (יש לה עודף מסחרי). היא בריאה כמו שור. מדינה מאושרת.

מה שעזר להגשמת הנס הזה הוא העושר הטבעי של המדינה. ארגנטינה יצרנית ויצואנית גדולה של מוצרי מזון, בייחוד תבואות (גרעינים) ובשר. מחירי מוצרים אלה עלו בין פי שניים לבין פי שלוש מאז 2001. בנוסף - הפסו הזול עודד מאד את התיירות (בייחוד מברזיל) - עוד אחד ממקורות ההכנסה הגדולים. גם התעשייה המקומית שיגשגה הודות לפסו הזול שהקשה על ייבוא מתחרה, וסיפקה תעסוקה למובטלים.

מה הלקח?

יש חיים אחרי פשיטת רגל. אולי חיים יותר בריאים מאשר קודם, כאשר המדינה הייתה מכורה לחובות.

הרעיון התנכי של שמיטת חובות כללי (שנת יובל) נראה יותר טוב מתמיד. צריכים להכריז, ברמה עולמית, עכשיו, על שמיטת חובות כללית, כול האג"חים מבוטלים, ופותחים דף חדש. יהיה מה שיהיה. (רק תגידו לי מתי זה יהיה שאספיק למכור את האג"חים שלי...).

תיקון 1. ארגנטינה גדולה בשטחה מיוון פי 21, ובאוכלוסיה - פי כמעט 4.

תיקון 2. לא נכון שאין לארגנטינה חובות - החוב הקודם, ה"מוסדר" ( כלומר שהורד ב 2/3) - עדיין בתהליך של תשלום - כלומר האג"חים הישנים נפרעים כאשר מגיע מועד פרעונם. עדיין לא כולם נפרעו. ומן הסתם, הממשלה מוכרת אג"חים חדשים, לפחות לאזרחי ארגנטינה וקרנות הפנסיה שלה. לא מן הנמנע שגם משקיעי חוץ קונים אג"חים של ממשלת ארגנטינה, מתוך תקוה שהם יפרעו לפני פשיטת הרגל הבאה. משקיעים פרטיים בוודאי ובוודאי משקיעים בעסקים ובבנקים ארגנטינאיים מתוך אותו שיקול - אפשר לעשות כסף בינתיים.

יעקב