קו ישר

ארבע הצעות הוצעו במשך השנה האחרונה להטלת פיקוח על שכר הדירה "כדי לפתור את בעיית המחסור בדירות". המציעים הם החשודים הרגילים, מירי רגב, כרמל שאמה ושלי חימוביץ'.

בעיה לוגית ראשונה היא: כיצד יפתור הפיקוח את המחסור בדירות? הוא יביא לבניית דירות נוספות להשכרה? ההיפך - הוא יגרום לביטול השכרות, ומחסור עוד יותר חמור... אבל השכל של הנ"ל לא מספיק כדי להסתכל קדימה ולהבין זאת. לאנשים אלה יש פתרון קסם, הוקוס-פוקוס לכול בעיה: "נחוקק חוק שיכריז על הפתרון הבעיה והבעיה תפתר!" הכול כול כך קל ופשוט...

הצרה היא שבסרט הזה כבר היינו. עוד בימי המנדט חוקקו את חוק הגנת הדייר. החוק הזה הביא בעצם להחרמת הרכוש של בעלי הבתים לטובת הדיירים. נשאלת השאלה איפה הצדק? האם לבעלי הבתים אין זכויות קנין? אבל, כמובן, אצל הסוציאליסטים אין ל"עשירים" שום זכויות ומצווה להחרים את רכושם. ומה יצא מזה ? עד היום אנו סובלים מהחוק הזה, שבוטל, נדמה לי כבר ב 1968. בעבר בנו משקיעים בתים להשכרה, בתור עסק מניב, וכך היו דירות להשכרה. אבל משנוכחו שמחרימים להם את הבתים, ומשהבינו שאין להם הגנה נגד זה, חדלו לבנות להשכרה. והפחד כול כך גדול, והטראומה כול כך חזקה, שעד היום אין אף יזם או קבלן שבונה דירות להשכרה. אין ביניני דירות שנבנים מראש למטרת השכרה. לא קיים. הקבלנים בונים מהר ומוכרים מהר, לפני שיחרימו להם, תוך 3-4 שנים, ומכניסים ריווחיהם לכיס וממשיכים הלאה. למה להם להשקיע לטווח רחוק, בדירות להשכרה, שצריך להחזיק ולנהל שנים רבות, אם ברור להם שהם הופכים תלויים ברצונה הטוב של ממשלה סוציאליסטית שמחרימה רכושם מתי שבא לה? למה להחזיק נכס לטווח רחוק אם הוא אינו בטוח מפני החרמה ?
הדירות שאנשים משכירים היום הן הדירה של הסבתא שנפטרה, או דירה שאבא קנה לבן, והבן בינתיים בתאילנד. אין יזמים או אנשי עסקים שהעסק שלהם בניית דירות והשכרתן. זהו ה"הישג" הגדול של החוק החברתי, חוק הגנת הדייר, שאותו רוצים לחדש כול מיני חכמים בכנסת. אם יוטל פיקוח על מחירי ההשכרה, יפרשו גם מעט המשכירים שיש משוק ההשכרות. או שישאירו את הדירה ריקה (פחות תחזוקה, מיסים וצרות עם שוכרים ועם רגולטורים), או שימכרו את הדירה וישקיעו במשהו אחר.

פיקוח מחירים = מחסור. זה כלל ברזל של הכלכלה וההגיון.

יעקב