קו ישר

צ'ילה היא מדינה קטנה יחסית בקצה העולם התחתון, בדרום אמריקה, ואוכלוסייתה כ 17 מיליון תושבים.

צ'ילה נחשבת למדינה המוצלחת והמסודרת ביותר בדרום אמריקה, כלכלתה היציבה והצומחת ביותר באיזור, וגם החופשית ביותר. הנשיא פינושט הנהיג רפורמות מעמיקות של כלכלה חופשית בשנות ה 1980, שהוציאו את צ'ילה מהבור הכלכלי העמוק שהייתה תקועה בו עד אז והפכו אותה ממדינה ענייה של העולם השלישי למדינה בורגנית משגשגת. עיקר הרפורמות נשמרו באדיקות גם על ידי מספר נשיאים סוציאליסטיים שכיהנו ב 22 השנים מאז עזב פינושט את השלטון. לפני קצת יותר משנה נבחרה הממשלה ה"ימנית" הראשונה (אחרי פינושט), של סבסטיאן פיניירה איש עסקים עשיר, בעל חברת תעופה גדולה, תחנת טלוויזיה ועוד עסקים.

כעת מתרחשת תנועת מחאה המונית של צעירים וסטודנטים - כשהמטרה המוצהרת היא תיקון מערכת החינוך. לפני פינושט היו 7 אוניברסיטאות ממשלתיות בצ'ילה בהן למדו כ 150000 סטודנטים. פינושט איפשר הקמת בתי ספר פרטיים ואוניברסיטאות פרטיות (כמו המכללות אצלנו). היום לומדים באוניברסיטאות למיניהן מעל למיליון צ'ילנים - אני חושב שזה כול הצעירים בגיל האוניברסיטה. האוכלוסייה הכללית לא גדלה בהרבה מאז 1980, גידול מספר הסטודנטים לא נבע מריבוי האוכלוסייה הכללית.

תנועת המחאה מקיימת זה כמה חודשים הפגנות המוניות של תלמידים וסטודנטים ברחובות הערים, הפגנות של 100 אלף, שביתות שבת ושתלטויות על בתי ספר, משמרות מחאה קבועים ליד משכן הנשיא, שביתות רעב, חסימות צירים ועימותים עם המשטרה.

מה דורשים הסטודנטים? חינוך חינם מגיל אפס, עד גיל 25 - עד אחרי האוניברסיטה. הם מתלוננים שהחינוך במכללות הפרטיות יקר מאד והם לא יכולים לעמוד בזה (למרות שכולם כן לומדים), והחינוך בבתי ספר עירוניים יסודיים ותיכוניים - המנוהלים על ידי העיריות - ברמה נמוכה מדי. הם דורשים שהממשלה תנהל באופן ריכוזי את כול בתי הספר והאוניברסיטאות ותספק חינוך חינם, באיכות טובה לכול דורש. הם דורשים אוטופיה עכשיו. הם דורשים הגשמת הרעיון הקומוניסטי - שכוח עליון (הממשלה) תביא להם חינוך ברמה גבוהה, בחינם, ללא מגבלה. הם מסרבים להכיר שבמציאות יש מגבלות, שכסף לא צומח על עצים, שאירגון מערכת חינוך היא משימה לא פשוטה, ושהממשלות בדרך כלל כושלות במשימות הגרנדיוזיות ובהגשמת הבטחות אוטופיות. הנה המאפיין של הדור החדש: מגיע לי!

מעל לכול הם מוחים נגד הממשלה ה"ימנית" שהעזה להיבחר לשלטון בבחירות חופשיות. זוהי אנרכיה מונעת מרעיונות קומוניסטים אוטופיים שלא מתו, אלא חזרו לאופנה בשנים האחרונות. זו מחאה של ילדי השנמת, שהשפע היחסי שבו הם חיים - הרחוק כול כך מהעוני שבו חיו הוריהם, מאפשר להם להתעסק בחלומות אוטופיים. יש פה גם בורות היסטורית באשר לאופן שבו נכשלו האוטופיות האלה בעבר בכול מקום שנוסו.

ויש כמובן כישלון במערכת החינוך אם הילדים של ימינו אינם מוכנים להכיר במגבלות מציאותיות ולדרוש את השמיים, באמצעים כוחניים.

מזכיר מה שקורה אצלנו.

יעקב