קו ישר

בחודש אוגוסט אישר הקונגרס העלאה של תקרת החוב הלאומי של ארה"ב לכ 14 טריליון דולר. זהו החוב שארה"ב חבה על איגרות חוב שממשלת ארה"ב מכרה, המוחזקות בידי הציבור בארה"ב ובחו"ל.

כמו שמוטי כתב מספר פעמים זה רק קצה הקרחון של החוב הלאומי של ארה"ב.

הכלכלן האמריקאי לורנס קוטליקוב (שהיה יועץ כלכלי לנשיא בימי רייגן) אומר שהגרעון הלאומי האמריקאי הוא בסביבות 211 טריליון, כלומר, פי 15 מהחוב של האג"חים. הוא אומר: "אם אתה מסכם את כול ההתחייבויות שממשלת ארה"ב לקחה על עצמה, על פי החוקים שבתוקף, ומפחית מזה את ההכנסות הצפויות ממיסים - זה הסכום שאתה מקבל."

במאמר מערכת שהוא כתב בעיתון הכלכלי "בלומברג" בשנה שעברה הוא פירט:

יש כ 78 מיליון בייבי-בומרס (אנשים שנולדו בגל הילודה שאחרי מלחה"ע השנייה), שמתחילים לצאת לפנסיה השנה. המדינה הבטיחה להם ביטוח לאומי social security וביטוח בריאות בחינם medicare - בסכום שמסתכם בכ 40,000 דולר לשנה, למשך כול חייהם - 15-20 שנה. תכפילו את המספרים ותגיעו להתחייבות של 3 טריליון (או טריליארד) דולר לשנה. זהו סכום עתק, שיועבר רק לחלק מהאוכלוסייה".

הוא קורא לתכניות אלה (ביטוח בריאות וביטוח לאומי) "משחק פונצי" - או בעיברית - משחק פירמידה. אין שום אפשרות שהממשלה תעמוד בהתחייבויות עתידיות אלה. הממשלה לקחה על עצמה התחייבויות אלה כאשר מספר העובדים היה יותר מאשר פי 3 ממספר הפנסיונרים, אבל הדמוגרפיה והכלכלה השתנו במרוצת השנים, והים היחס הוא יותר קרוב ל 1:2 או אפילו 1:1 (פנסיונר אחד על כול עובד).

וכמו שמוטי אומר - זה עוד לא הכול. הממשלה חייבת בלי סוף כסף בפנסיות תקציביות לעובדי הממשלה ואנשי צבא בדימוס, וכן חייבות המדינות בארה"ב לפנסיה של עובדיהן. ואח"כ ישנן ה"הצלות ותימרוצים" למיניהם - כמו למשל הפנסיות ל 300,000 פנסיונרים של ג'נרל מוטורס - חברה שהממשלה "הצילה" ולקחה את ההתחייבויות על עצמה.

הממשלה האמריקאת, כמו כול ממשלות העולם, אינה אלא משחק פירמידה אחד, גדול.

יעקב